מעבר לנוסטלגיה ללילות שבת בצפייה ב"מכושפות", סיפורה של רוז מקגוואן מדגיש את המציאות הקשה המוטלת על שחקניות. בפודקאסט שנערך לאחרונה, השחקנית שגילמה את פייג' חשפה כיצד גופה נבדק כמו "מוצר" בלבד בכל צילומים מחדש.
מכשפה בכת תחת מעקב צמוד
בשנות ה-2000, רוז מקגוואן הצטרפה ל"מכושפות" כדי לגלם את פייג' מתיוס, האחות החורגת שהחליפה את פרו בשלישיית האליוול. מאחורי ההצלחה העולמית של הסדרה, השחקנית חושפת כעת מציאות הרבה פחות קסומה: המעקב המתמיד אחר משקלה בתחילת כל עונה.
היא מסבירה שהמפיקים "הקיפו" אותה עם שובה לסט הצילומים, כאילו העריכו ויזואלית האם דמותה עדיין עומדת בקריטריונים שהוטלו עליה. טקס זה, המוצג כדבר שבשגרה, ממחיש עד כמה גופן של השחקניות היה - ולעתים קרובות עדיין מהווה - אמצעי שליטה ולא מרכיב משני בעבודתן.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
"הם בדקו את המוצר שלהם": פוביה חסרת בושה של שמנה
בעדותה, רוז מקגוואן מתארת התנהגות זו כדרך של "בדיקת המוצר שלהן", ביטוי שחושף בצורה נוראית את הדה-הומניזציה בעבודה. גופן של נשים אינו עוד גופן של אנשים, אלא חפצים שיש לאמת או לתקן.
היא מדגישה שכל זה נראה "נורמלי לחלוטין" באותה תקופה. הנורמליזציה הזו של פוביית השמנה - שהופכת את ניטור המשקל לחלק שגרתי מההפקה - משקפת תרבות שבה נדרשת רזון, תחת איום של ענישה מרומזת או מפורשת. המסר הנשלח לשחקניות ברור: ערכן תלוי גם בגופן שמתאים לאידיאל כפוי.
לחץ על גופן של נשים בהוליווד
המקרה של רוז מקגוואן הוא חלק ממערכת גדולה יותר שבה שחקניות נשפטות כל הזמן על סמך המראה שלהן: עלייה במשקל, קמטים, הריונות או שינויים גופניים פשוטים הופכים לנושאים לדיון מקצועי. לחץ מתמיד זה מלבה הפרעות אכילה, מצוקה פסיכולוגית וניטור עצמי אובססיבי.
באמצעות היזכרות בפרקטיקות הללו, הכוכבת לשעבר של "מכושפות" מדגישה סקסיזם מבני: כאשר גברים יכולים להזדקן ולתנודדות פיזית מבלי שהקריירה שלהם תהיה מאוימת באופן מיידי, נשים עדיין צפויות להישאר קפואות בגרסה מושלמת וצעירה לנצח של עצמן.
מקורבן המערכת לקול אקטיביסט
רוז מקגוואן אינה זרה לאקטיביזם. דמות מובילה בתנועת MeToo#, היא סיפרה באוטוביוגרפיה שלה, "אמיצה", על התקיפה שלדבריה סבלה מידי הארווי ויינשטיין, הרבה לפני שהשערורייה התפוצצה. עדותה עזרה להעצים נשים אחרות לדבר ולנער את חסינותה של מפיקת כוח.
בכך שהיא מגנה את פוביית השומן ואת האובססיה למשקל על סטים של סרטים כיום, היא ממשיכה באותו קו: חשיפת מנגנוני השליטה, בין אם הם מתבטאים באלימות מינית או בשליטה בגוף. דבריה מזכירים לנו שלא מדובר רק ב"הערות לא הולמות", אלא במערכת מקיפה שמצמצמת שחקניות למראה החיצוני שלהן והופכת את הקריירה שלהן מותנית בהתאמה פיזית.
עדות שמהדהדת הרבה מעבר ל"קסום"
סיפורה של רוז מקגוואן זכה לתהודה כה חזקה משום שהוא נותן קול לחוויה משותפת לנשים רבות, הן בתוך הוליווד והן מחוצה לה: תחושה מתמדת של הערכה, שיפוט ונמדד לפי משקלן. על ידי חשיפת פרקטיקות אלה, השחקנית מזמינה אותנו לחשוב מחדש על הסטנדרטים שמציבה התעשייה ולדחות את הרעיון ששמנות היא "עלות נורמלית" של המקצוע.
מאחורי הנוסטלגיה לסדרות טלוויזיה קאלט מסתתר סיפור נוסף, סיפור של שליטה, הערות ולחץ שקט. כיום, רוז מקגוואן בוחרת לשבור את שתיקתה - ועדותה משמשת כלחש רב עוצמה נגד מערכת שבמשך זמן רב מדי ערבבה נשים עם מוצרים.
