חמש שנים לאחר מגפת הקורונה, עבודה מרחוק הפכה נפוצה בחברות רבות. היא זוכה לשבחים על גמישותה, ומושכת הן עובדים והן מעסיקים. עם זאת, דו"ח חדש של מקינזי ו-Lean In מדגיש צד שלילי בלתי צפוי: נראה כי עבודה מרחוק פוגעת בקריירה של נשים יותר מאשר של גברים.
פחות הכרה ודחיית קידומים
עד שנת 2025, 22% מהעובדים האמריקאים יעבדו בעיקר מרחוק, אך נראה שגמישות זו מחריפה כמה אי-שוויונות קיימים. נשים העובדות מרחוק פחות גלויות לממונים עליהן ופגיעות יותר להטיות לא מודעות המקשרות בין נוכחות פיזית למחויבות מקצועית.
הנתונים מדברים בעד עצמם: בשנתיים האחרונות, נשים העובדות מרחוק קודמו בתדירות נמוכה יותר מאשר נשים במשרד, מגמה שאינה משפיעה על גברים באותו אופן. הדו"ח מדגיש גם ירידה במדיניות השוויון: כמעט 20% מהחברות אומרות שהן אינן מייחסות עוד חשיבות מיוחדת לקידום נשים, וכמעט 30% לנשים צבעוניות.
חלק מהארגונים אף צמצמו את תוכניות החונכות והקידום הפנימיות שלהם המוקדשות לקריירה של נשים. כפי שמסכם הדו"ח: "הסטיגמה של גמישות מעכבת נשים: כאשר הן מאמצות הסדרי עבודה מרחוק, עמיתיהן מניחים לעתים קרובות שהן פחות מחויבות."
העומס המנטלי המתמשך
לכך מתווספת סוגיית עומס העבודה הביתי, הכבד יותר עבור נשים. על פי INED , 37% מהנשים העובדות מרחוק מקדישות לפחות שעתיים ביום לעבודות הבית, בהשוואה ל-21% מהגברים. הפרעות משפחתיות וחוסר סביבת עבודה ייעודית מפחיתים את הפרודוקטיביות הנתפסת שלהן ואת זמינותן להזדמנויות פנימיות.
עבודה מרחוק, שנועדה לקדם איזון טוב יותר בין עבודה לחיים פרטיים, מדגישה מציאות מורכבת: ללא מדיניות מכילה וחלוקה שוויונית של אחריות ביתית, היא עלולה להחריף את אותם אי-שוויונים שהבטיחה לתקן. כדי שנשים ימשיכו להתקדם, גמישות חייבת להיות מלווה בהכרה אמיתית ובתרבות ניהול הוגנת.
