אתם אולי חושבים שאתם כנים, אך ישנם ביטויים יומיומיים שמשאירים חותם כבד הרבה יותר ממה שהם נראים. פאטפוביה לא תמיד צועקת בקול רם: לעתים קרובות היא מחליקה למילים רגילות, חוזרות על עצמן בלי לחשוב, אך לעולם לא ללא השפעה.
כאשר השפה הופכת למראה מעוותת
שומןפוביה אינה מוגבלת לעלבונות גלויים. היא מחלחלת להערות שנראות תמימות או מודאגות, ובסופו של דבר הופכת את גופם של אנשים שמנים לנושא ציבורי, נתון לוויכוח ומוערך ללא הרף. הערות לא מכוונות אלה, שנאמרות ללא כוונה זדונית, תורמות בכל זאת לצורה ממשית של אלימות חברתית.
לומר למישהו "עלית שוב במשקל" אולי נראה כתצפית או סימן לדאגה. במציאות, הערה זו כופה פרשנות חיצונית של הגוף, כאילו צריך לאמת או לתקן אותה. היא גם מניחה שמשקל הוא מטבעו בעיה, ומוחקת כל דבר אחר: בריאות נפשית, רווחה, החיים עצמם. הגוף הופך לתעודה שכולם מרגישים זכאים להגיב עליה.
דוגמה נפוצה נוספת: "איזה תיאבון! זכרו להשאיר קצת לאחרים". תחת מסווה של הומור, ביטוי זה הופך את פעולת האכילה לכישלון מוסרי. הוא מרמז שאנשים מסוימים צריכים להגביל את עצמם יותר מאחרים, כאילו ההנאה מהאכילה מותנית בהם. התוצאה: השולחן, שנועד להיות מקום של שיתוף, הופך למרחב של פיקוח.
ומה לגבי המשפט הידוע לשמצה, "היית הרבה יותר יפה אם היית מורידה במשקל" ? מאחורי המחמאה הלא כנה הזו מסתתרת נורמה אכזרית: יופי כביכול אינו עולה בקנה אחד עם גופים שמנים. המסר ברור, גם אם הוא לא נאמר במפורש: הגוף הנוכחי שלך אינו ראוי להערצה או לאהבה. ובכל זאת, כל גוף כבר ראוי, כבר בעל ערך, כבר יפה.
בתחום הרפואה, ביטויים מסוימים מקבלים מימד רציני אף יותר. תגובה מהירה מדי ב"זה בגלל המשקל שלך" למגוון תסמינים שקולה להפחתת אדם למספר על המשקל. גישה פשטנית זו יכולה לעכב אבחנות, למזער כאב אמיתי ולהרתיע מטופלים מלבקש עזרה רפואית. עודף משקל אינו מכשול לרפואה; הוא ראוי לטיפול רציני, קשוב ומכבד.
מילים שמשאירות חותמים בלתי פוסקים
הערות חוזרות ונשנות אלו מהוות מה שמכונה מיקרו-אגרסיות. כל אחת בנפרד, הן עשויות להיראות חסרות משמעות. עם זאת, במצטבר הן יוצרות אווירה של מתח מתמיד. מחקרים רבים מראים שאנשים הסובלים מעודף משקל נוטים יותר לחרדה, דיכאון ובידוד חברתי. לעיתים הם נמנעים ממקומות מסוימים, טיפולים מסוימים והזדמנויות מסוימות מחשש שישפטו אותם.
בואו נזכור: בצרפת, כמעט אחד מכל שני אנשים סובל מעודף משקל. זה לא יוצא מן הכלל, אלא מציאות. המשך הזלזול בהערות אלה מנרמל צורה יומיומית של אפליה שמשפיעה על חלק גדול מהאוכלוסייה.
תקן הרזון, רעש רקע קבוע
ביטויים אלה מגיעים אלינו בקלות רבה כל כך משום שהם מונעים על ידי דמיון קולקטיבי נפוץ. פרסומות, סרטים, מדיה חברתית: רזון מקושר לעתים קרובות להצלחה, משמעת ואושר. השקפה רדוקטיבית זו משפיעה על האופן שבו אנו מדברים, אפילו כשאנחנו חושבים שאנחנו עושים את הדבר הנכון. השפה הופכת אז לצינור דיסקרטי לנורמה הצרה הזו.
בחרו מילים שמשחררות במקום לפגוע
חדשות טובות: בהחלט אפשרי להשתנות. הכלל הראשון פשוט: גופם של אנשים אחרים אינו שייך לך. אין צורך להגיב עליהם. אם אתם רוצים להביע חיבה או שמחה, משפטים כמו "אתם נראים קורנים" או "אני כל כך שמחים לראות אותך" יספיקו לכם בהחלט.
אימוץ גישה חיובית לגוף פירושו להכיר בכך שלכל גוף יש ערך, ללא קשר לגודלו. פירוש הדבר גם להבין ששומנות אינה רק בעיה חברתית: בצרפת, אפליה על רקע מראה חיצוני מוכרת על פי חוק וניתנת להענשה פלילית.
בסופו של דבר, המאבק בפוביה מפני שומן מתחיל במודעות קולקטיבית. על ידי התאמת המילים, הטלת ספק ברפלקסים וחגיגת מגוון צורות הגוף, אתם תורמים ליצירת מרחב הוגן, עדין ומכבד יותר. עולם שבו כולם יכולים להתקיים במלואם, מבלי להתנצל על גופם.
