להקת הבנות האמריקאית Katseye, בת שש חברות, נמצאת במרכז מחלוקת חדשה לאחר שהופעתן ל-"Gnarly" בטקס גראמי הפכה ויראלית מכל הסיבות הלא נכונות. החברות, שהואשמו ב"חוסר כישורי קול", גם מתמודדות עם ביקורת שנחשבת "סקסיסטית" על ידי מעריצים רבים, המגנים את הסטנדרט הכפול המתמשך בין אמניות לגברים בתעשיית המוזיקה.
הופעה מצופה מאוד, שספגה ביקורת קשה
הופעתה של קטסי בטקס הגראמי, שנחשבה לאחת מנקודות השיא של הערב, נועדה לסמן אבן דרך סמלית עבור הלהקה, שכבר הייתה מושא לביקורת במשך מספר חודשים. ששת החברים ביצעו את "Gnarly", שיר שכבר היה שנוי במחלוקת בקרב המעריצים, תוך שילוב כוריאוגרפיה אינטנסיבית עם נוכחות בימתית אנרגטית מאוד.
קטעים מההופעה הציפו במהירות את הרשתות החברתיות, מלווים בתגובות קשות על יכולותיהם הקוליות ובחירת השירים שלהם, כאשר חלק מהמשתמשים אף כינו את הלהקה "אחת הלהקות המוזיקליות הגרועות ביותר בסביבה". תגובות של אחד החברים, שצולמו מאחורי הקלעים, בהן נאמר "כולם שנאו את השיר הזה, עכשיו אנחנו מנגנים אותו בטקס הגראמי", הגבירו עוד יותר את כעסם של חלק מהצופים, שראו בכך יהירות ולא נקמה סמלית.
@entertainmenttonight אלוהים אדירים, זה אמיתי? 😍 קטסיי עשו את הופעת הבכורה שלהם ב-#גראמי עם "Gnarly" והקהל היה כאן בשביל זה 👏 #katseye #gnarly ♬ סאונד מקורי - Entertainment Tonight
ביקורת שנחשבה "סקסיסטית" על ידי אוהדים רבים
לנוכח גל השנאה הזה, מעריצים וצופים רבים מגנים את האופי הסקסיסטי העמוק של חלק מההערות. הם מציינים שקטסי היא להקת בנות שרוקדת ושרה בו זמנית, מה שדורש מאמץ פיזי אמיתי, בעוד שאמנים גברים רבים פשוט שרים תוך שהם נשארים סטטיים יחסית על הבמה, מבלי להיות נתונים לאותה רמת ביקורת.
משתמשי אינטרנט מציינים גם שבמקרה של קטסי, הכל נבדק בקפידה: המראה, התלבושות הנחשבות "וולגריות", הכוריאוגרפיה, הנשימה, הבעות הפנים, אפילו ההערות שלהם מאחורי הקלעים. לעומת זאת, זמרים או להקות גברים המספקים הופעות קוליות ממוצעות, אך מקבלים דחיפה מאפקטים של בימוי או הפקה, כמעט ולא מותקפים באכזריות כזו, ופחות מכך בכל הנוגע לגופם או ל"כבודם".
הסטנדרט הכפול בתעשיית המוזיקה
מקרה זה מצית מחדש ויכוח רחב יותר על האופן שבו התעשייה בונה ושופטת אמניות. בקיי-פופ ובפופ עולמי, אלילות נשיות נשפטות לעתים קרובות כאילו בתחרות מתמדת: יופי, קול, ריקוד, גישה... הכל מתווסף ואז מושווה, כפי שחברי להקת קטסיי כבר גינו, כשהם מדברים על הערות "דיסטופיות" והערות סקסיסטיות נרחבות.
הסטנדרט הכפול מתבטא בכמה מישורים:
קל יותר לסבול גבר שנותן הופעה "ממוצעת" אם יש לו כריזמה, בעוד שאישה חייבת לשלב מצוינות ווקאלית, חזותית וכוריאוגרפית. אותם תנועות ריקוד יכולות להיתפס כ"חזקות" אצל גבר ו"וולגריות" או "לא הולמות" אצל אישה. הטעות הקטנה ביותר של להקות נשיות הופכת לתירוץ לקמפיינים של הטרדה, שלעיתים כוללות איומי מוות, כפי שכבר העידה קטסי.
בהקשר זה, הופעתה של קטסי, שנחשבה "מאכזבת", משמשת כזרז לדיונים החורגים הרבה מעבר לביקורת מוזיקלית פשוטה, ונוגעים באופן שבו נשים נתפסות ונשפטות על הבמה.
בסופו של דבר, מקרה קטסיי מדגים עד כמה דק הגבול בין ביקורת אמנותית לגיטימית לבין התקפות סקסיסטיות. כן, אפשר להתווכח על בחירת השיר או כישורי השירה, אבל המעריצים מגנים בצדק את העובדה שנשים צעירות אלה נשפטות בחומרה רבה יותר מאשר רבות מעמיתיהן הגברים. כל עוד הסטנדרט הכפול הזה נמשך, כל מחלוקת סביב להקת בנות כמו קטסיי תמשיך להיות השתקפות לא נוחה של תעשייה וקהל שאינם מעריכים אמנים באופן שווה.
