המעצבת הגרמנייה פאולה ווטלר, המתייחסת לכל חפץ כחומר גלם, מגלמת בצורה מושלמת את האמרה "שום דבר לא הולך לאיבוד, הכל משתנה". בעוד שחלק מהנשים יוצרות תלבושות סרוגות בהתאמה אישית, למעצבת האוטודידקטית הזו יש את היכולת הייחודית להמיר פסולת לאוצרות אסתטיים. עבור ילידת ברלין הזו, עם מסלול קריירה שנראה מראש, פלסטיק אינו מיועד לפח, אלא לגופן של הדוגמניות שלה.
כאשר פלסטיק הופך לחומר גלם
עבור רבים מאיתנו, פלסטיק הוא לא יותר מאשר אשפה המיועדת לפח המיחזור. זוהי רק עוד פיסת פסולת שמאבדת את כל התועלת שלה ברגע שהיא מרוקנת. עם זאת, עבור פאולה ווטלר, מעצבת צעירה ומבטיחה העוסקת במלאכתה בבירה הגרמנית, פלסטיק הוא נקודת המוצא ליצירותיה, החומר שמעורר את עיצוביה לחיים. זהו החוט המקשר שעובר בכל קולקציות הביגוד שלה. בעוד קוקו שאנל הפכה את הטוויד לבד המועדף עליה, המעצבת העכשווית הזו הפכה את הפלסטיק לתחום היצירתי שלה.
כך, בידיה, צלחות וכוסות חד פעמיות הופכות לקישוטים לשקיות באגט, בעוד שהציפוי הירוק על בקבוקי מים מוגזים הופך לנצנצים המסוגלים לתפוס כל אור. למעשה, יצירתה הדמיונית ביותר היא זו שצברה את מירב הצפיות ברשתות החברתיות: קרדיגן סרוג ביד שזור בחתיכות פלסטיק, המחקה את אבני הברקת של תכשיטנים. טופ בסגנון טרומפל-ל'ואל שבו הפלסטיק הופך לתכשיט משולב לאפקט מעודן.
יצירות האופנה שלה דומות לפרויקטים יוקרתיים של "עשה זאת בעצמך". לפולה ווטלר יש כישרון להפוך אפילו את גורמי הזיהום הגדולים ביותר לפריטים זוהרים ומעודנים. בת ה-26, שנהנית להתעסק עם חפצים שנמצאו מאז ילדותה, מוצאת פוטנציאל במקום בו איש אינו מצפה לו.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
יצירות שמספרות יותר מסתם סיפור אופנה
המעצבת, שופעת אינספור רעיונות עיצוביים, לא רק יוצרת תלבושות למסלול או נותנת צורה ליצירתיות האינסופית שלה. פאולה ווטלר מעבירה מסר דרך התפרים שלה, שלעתים קרובות עשויים מחומרים בלתי צפויים. למרות שהיא לא עובדת אך ורק עם פלסטיק באיכות מזון, אלא גם משתמשת בקונכיות צדפות, רשתות דיג וקונכיות אבלון, היא מסורה מאוד לאופנה ממוחזרת.
התלבושות שלה אינן זקוקות לתיאור: הן מהוות הצהרה עוצמתית בפני עצמן. מכיוון ששימוש חוזר בחומר שבדרך כלל נשלח למזבלה אינו גאוני, מדובר קודם כל במעשה אזרחי, מחווה אקולוגית. סטטיסטיקות מצביעות על כך שעד 40% מהפלסטיק המיוצר משמש פעם אחת בלבד לפני שהוא מושלך. מתוך פסולת זו, כמעט מחצית נקברת במזבלות, ובכך תורמת להצטברות המתמשכת של זיהום פלסטיק.
על ידי החייאת הפלסטיק באמצעות פריטים מעוצבים בקפידה, המעצב הולך בעקבות מותגים בני קיימא היוצרים עם חומרים קיימים. בדרך זו, פלסטיק מוצא מטרה חדשה: להלביש גופים ערב תצוגות אופנה ולהוסיף נגיעה של גחמה לבד.
דרך אמנותית להעלות את המודעות לאקולוגיה
באמצעות יצירותיה, פאולה ווטלר מוכיחה שאופנה יכולה להיות הרבה יותר מסתם מראה חיצוני. היא הופכת לפלטפורמה לביטוי שבה כל פרט משקף את הרגלי הצריכה שלנו. על ידי מתן חיים שניים לחומרים שנזרקו, המעצבת מזמינה אותנו לחשוב מחדש על מה שאנו רואים כחסרי תועלת. מה שנועד להיעלם הופך לפריט ייחודי, כמעט יקר ערך.
גישה זו מתיישבת עם דור חדש של מעצבים אשר מדמיינים אופנה פחות ליניארית, שבה היצירה לא בהכרח מתחילה עם חומרים חדשים אלא עם מה שכבר קיים. בקבוק ריק, אריזה נשכחת או פיסת פלסטיק מושלכת יכולים להפוך לנקודת התחלה ליצירה בלתי צפויה. זוהי דרך להזכיר לנו שמאחורי כל חפץ מושלך, עדיין עשוי להיות סיפור שמחכה להיכתב.
פאולה ווטלר, רחוקה מלהיות רוצה לגרום לאנשים להרגיש אשמים, מעדיפה לעורר סקרנות. בגדיה תופסים את העין לפני שהם מעוררים מחשבה: ההפתעה שמעוררת האסתטיקה שלהם פותחת דלת למודעות. כי אם עבודותיה כה בולטות, זה דווקא משום שהן מטשטשות את הגבולות בין בזבוז למושא תשוקה.
באמצעות צלליות ייחודיות, פאולה ווטלר הופכת כל פריט לבוש לצורת ביטוי ייחודית. פריטיה עושים יותר מאשר רק להלביש: הם שואלים שאלות, מפתיעים ומזמינים אותנו לראות את חיי היומיום שלנו באור חדש.
