אלכסנדרה לאמי, שחקנית מובילה ופעילה מסורה, שופכת אור על תופעה שלעתים קרובות מתעלמים ממנה בתעשיית הקולנוע: המחיקה הכמעט שיטתית של שחקניות מעל גיל 50. עדותה רבת העוצמה מגנה את הגזענות המתמשכת וקוראת לשינוי דחוף.
"אתגר הגיל" עבור שחקניות
בעוד ששחקנים גברים רבים חווים חידוש קריירה בשנות החמישים לחייהם, נשים מתמודדות עם תקרת זכוכית תלולה הרבה יותר. אלכסנדרה לאמי מספרת על התחושה המתמשכת הזו של דחיקה מצד תעשיית הקולנוע שלעתים קרובות מסרבת להציע תפקידים בשנות החמישים לחייהם התואמים את כישרונם וניסיונם.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
תעשייה לכודה בדעות קדומות
זוהי מערכת מחשבה אמיתית שמדירה נשים מעל גיל 50. גילנות וסקסיזם שזורים זה בזה, ומדחיקים את השחקניות הללו בצורה לא צודקת לשוליים. אלכסנדרה לאמי גם מגנה סקסיזם יומיומי, עמדות מתנשאות ואת "המאצ'ואיזם הקבוצתי" שהיא צופה בו על הסט, שמעודד התנהגויות מדכאות. תרבות זו של הדרה משפיעה על קריירות, מחזקת סטריאוטיפים ושומרת על חוסר איזון בולט בין גברים לנשים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.
קול רב עוצמה שישנה את המשחק
בדיבורה הישיר, אלכסנדרה לאמי מאתגרת את הסטטוס קוו. היא קוראת להכרה בעושר הסיפורים שמספרות נשים בכל הגילאים ולהקלה בקריטריונים סטריאוטיפיים לגבי נוער. המסר שלה מהדהד כקריאה להכלה רבה יותר בתעשיית הקולנוע שחייבת להתפתח כדי לשקף טוב יותר את מגוון חוויות החיים. כי בגיל 40, 50 ומעבר לכך, החיים לא עצרו: התשוקות שלנו, הקריירות שלנו, התשוקות שלנו ומקומנו במרחב הציבורי נותרים לגיטימיים לחלוטין. אלכסנדרה לאמי מגלמת את האישור העצמי הזה ומראה שבגרות היא נכס, לא מגבלה.
בקיצור, הגיע הזמן שתעשיית הקולנוע תקשיב לקול הזה ותתעלם מהסטריאוטיפים שלו. נשים מעל גיל 50 אינן רק שחקניות מנוסות; הן נושאות סיפורים, רגשות ונקודות מבט ייחודיות שמעשירות את הקולנוע. הכרה במקומן על המסך פירושה להציע לקהל ייצוג מדויק יותר של החברה ולהדגים שכישרון אינו מכיר גיל או מין.
