גבריאלה לסקאנו, דמות מובילה ותיקה בתנועת החיוביות לגוף, הפתיעה את הקהילה שלה בכך שהרחיקה את עצמה ממנה. בסרטון דעה , היא מהרהרת על מסע שסימן העצמה, ספק ומחלוקת.
מהעצמה לשאלה
גבריאלה לסקאנו, שעוקבת אחריה באינסטגרם ובטיקטוק, ביססה את מעמדה מאז 2010 כקול רב עוצמה לנשים במידות גדולות. אופנה, יופי, ביטחון עצמי: התוכן שלה חוגג את הגוף בגאווה. היא שיתפה פעולה עם מותגים והעניקה השראה לאלפי נשים לתבוע מחדש את תדמיתן.
עם זאת, במשקלה הכבד ביותר - כ-181 קילו - היא מסבירה שהרגישה "מוגבלת פיזית". נעילת נעלי עקב הפכה קשה, ומושבי מטוס מסוימים ואטרקציות היו בלתי נגישות עבורה. בהדרגה, תחושה של אי נוחות השפיעה עליה. היא מספרת על התחושה כאילו היא דבקה בשיח רדיקלי יותר ויותר, שבו מילים מסוימות כמו "השמנת יתר" או "ירידה מכוונת במשקל" נדחו על הסף. כוונתה הראשונית הייתה אהבה עצמית, אך היא אומרת שהיא החלה להטיל בה ספק: האם קבלה צריכה לשלול כל הרהור על בריאות?
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
נקודת המפנה והסרטון שחילק אנשים
בדצמבר 2022, מותן של שתי דמויות בולטות בתנועה - ג'יימי לופז, שנכנעה לסיבוכי לב, ובריטני סאואר, שהביעה חרטה על הרגלי האכילה שלה - שימש כקריאת השכמה. גבריאלה מודה שהבינה שאולי התעלמה מכמה סימני אזהרה.
בשנת 2023 היא פרסמה סרטון שהפך ויראלי. בו טענה שבריאות היא מציאות מוחשית: מחלות לב, סוכרת ואי ספיקת איברים קיימות, ודאגה לגביהן אינה, לדעתה, מעשה של פוביה מפחיתה. הערות אלו עוררו תגובת נגד עצומה. היא הואשמה בבגידה בתנועה, ומצאה את עצמה סופגת ביקורת ונידוי על ידי חלק מהקהילה שתמך בה.
להסיר את התווית, לא אהבה עצמית
מאז, גבריאלה לסקאנו התרחקה מתנועת החיוביות לגוף. היא ממשיכה ליצור תוכן על לייף סטייל, אך מבלי להתיישר איתה באופן רשמי. עבורה, אפשר לאהוב את עצמך עמוקות תוך הכרה בכך שקיימים סיכונים רפואיים מסוימים. סיפורה מדגיש פער: בין העצמה לבין הפחד מהכחשת בריאות - אם כי חיוני להכניס ניואנס מהותי.
בריאות ומשקל: היזהרו מקיצורי דרך
עודף משקל לא בהכרח אומר לא בריא. רזה לא מבטיחה בריאות טובה. המציאות הרפואית מורכבת לאין שיעור מהצללית הנראית לעין. אפשר לחיות בגוף גדול ולקבל בדיקות דם מצוינות, לחץ דם יציב ופעילות גופנית סדירה. לעומת זאת, אפשר להיות רזה ולסבול מהפרעות לב, מטבוליות או פסיכולוגיות בלתי נראות. עם זאת, החברה עוקבת אחר בריאותם של אנשים הסובלים מעודף משקל מקרוב יותר מאשר אחר בריאותם של אנשים רזים.
ברגע שאישה סובלת מעודף משקל, בריאותה הופכת לסוגיה ציבורית. אנשים דואגים לה. הם משליכים עליה סיכונים. הם מניחים הנחות. כאשר אישה רזה מאמצת הרגלים מזיקים לכאורה, הדאגה הקולקטיבית הרבה יותר דיסקרטית. אסימטריה זו חושפת הטיה: קישור אוטומטי של משקל לבריאות לקויה הוא סוג של פוביה מפני שמנה.
ישנן סיבות רבות לכך שאדם עלול לעלות במשקל: גורמים הורמונליים, גנטיקה, טיפולים רפואיים, הפרעות אכילה, מצבים סוציו-אקונומיים ולחץ כרוני. הפחתת גוף למדד בריאותי אינה מדויקת מדעית ואינה הוגנת כלפי האנושות.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
דיון שמגיע לו ניואנסים
אין להשתמש בסיפור של גבריאלה לסקאנו כדי לאמת את הרעיון ש"להיות שמן = להיות חולה", אלא כדי לפתוח מרחב בוגר יותר לדיון. כן, בריאות חייבת להישאר בראש סדר העדיפויות, ללא קשר למשקל שלך. לא, היא לא צריכה להפוך לנשק שיגרום לך להרגיש אשמה או סטיגמה. יש לך את הזכות לאהוב את גופך כפי שהוא היום. יש לך גם את הזכות לרצות לטפל בו אחרת מחר. שני רצונות אלה אינם סותרים זה את זה.
בסופו של דבר, סיפורה של גבריאלה לסקאנו מזכיר לנו שתנועות חברתיות מתפתחות ושחוויות אישיות הן מגוונות. קבלה עצמית אינה שוללת מודעות לבריאות, אך לעולם אין להשתמש בבריאות כדי לשפוט גוף. בין אם הוא רזה, שמן, שרירי וכו', הגוף שלך ראוי לכבוד. הדבר החשוב הוא לא להתאים את עצמך לתווית, אלא לטפח מערכת יחסים ברורה, אדיבה וחופשית עם עצמך.
