בלי איפור, בלי פילטר, בלי תחבולות. בסרטון שפורסם באינסטגרם בכמה שניות, דרו ברימור העבירה מסר פשוט אך חיוני: הזדקנות אינה פגם שיש להסתיר, אלא זכות לחגוג. השחקנית, שגדלה באור הזרקורים, ממשיכה להוכיח שאפשר לגלם את הוליווד תוך כדי תמיכה באותנטיות.
מחווה נדירה בסביבה של "שלמות".
בתעשייה שאובססיבית למראה ול"נעורים נצחיים", גישתה של דרו ברימור בולטת כיוצאת דופן. בכך שהיא מציגה את עצמה בפנים חשופות ובמבט שלו, היא טוענת לזכותה לקמטים, עיגולים כהים או עור טבעי - מבלי להתנצל על כך. בגיל 50, השחקנית מתמודדת עם ריאליזם כנגד אשליה ומתנגדת בעדינות ללחץ המתמיד "להישאר צעירה". "להזדקן זו זכות שלעולם לא אקח כמובן מאליו", כתבה בכיתוב לפוסט שלה. משפט שמקיף פילוסופיה שלמה: זו של "הזדקנות טובה", גישה חומלת יותר לחלוף הזמן.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
"הזדקנות טובה", חזון של יופי שליו
גישה זו, שכבר זכתה להכרה במספר ראיונות לאורך השנים, עומדת בניגוד לכת האנטי-אייג'ינג. השחקנית מעדיפה לדבר על קבלה והכרת תודה מאשר להילחם בבלתי נמנע. בחברה שבה אפילו הקמט הקטן ביותר הופך לעתים קרובות לנושא תשומת הלב, עמדתה בולטת בכנותה. לדברי הפסיכולוגית האמריקאית רנה אנגלן, מחברת הספר "חולה יופי", סוג זה של שיח מסייע לפרק את הפחד מההזדקנות שמעוררת התקשורת ולשקם תדמית חיובית של גוף האישה בכל הגילאים.
תגובה חזקה מצד הציבור
התגובות לפוסט שלה היו פה אחד: הכרת תודה, הקלה, הערצה. אלפי נשים שיבחו את פשטותה של דרו ברימור. רבות כתבו שסוף סוף ראו את עצמן משתקפות בתדמית זו של יופי טבעי ובטוח בעצמו. תופעה זו מדגישה דחייה גוברת של "תרבות המסננים" וכמיהה לאותנטיות רבה יותר, על פי ניתוח שפורסם על ידי ה"גרדיאן" בסתיו האחרון. אפילו בהוליווד, שהייתה זה מכבר מעוז של פרפקציוניזם אסתטי, כמה דמויות - כולל השחקנית האמריקאית קמרון דיאז והשחקנית והדוגמנית האמריקאית אנדי מקדואל - הולכות בעקבותיה.
סמל החופש החדש שנמצא
מאחורי המחווה של דרו ברימור מסתתר יותר מבחירה אסתטית: מעשה של עצמאות וקבלה. להראות את עצמה ללא איפור פירושו להחזיר את השליטה על תדמיתה אל מול לחצים חברתיים. וזו תזכורת לדור שלם שליופי אין מגבלת גיל. בטבעיותה, דרו ברימור לא מנסה לרצות - היא מעוררת השראה.
בכך שהיא מופיעה ללא איפור או פילטרים, דרו ברימור לא רק מציגה תדמית כנה של עצמה, אלא גם פותחת מרחב לנשימה בנוף תקשורתי רווי בסטנדרטים לא מציאותיים. המסר שלה מהדהד כהזמנה קולקטיבית לשחרר את הלחץ, ליישב את האופן שבו אנו רואים את עצמנו עם חלוף הזמן.
