קאיה גרבר, דוגמנית ובתה של סינדי קרופורד, עוררה סערה ברשת לאחר שצולמה בבגדי ספורט צמודים במהלך טיול בלוס אנג'לס. משתמשי אינטרנט מאשימים אותה ב"רזה יתר על המידה", והעירו הערות אכזריות רבות תחת מסווה של דאגה לבריאותה.
יציאה לכאורה תמימה שמעוררת ויכוח סוער.
קאיה גרבר נצפתה בבגדי ספורט במהלך טיול עם הכלב שלה, כפי שדווח על ידי TMZ. הרגע הזה, שנראה רגיל לכאורה, הפך במהרה למחלוקת כאשר תגובות שטפו פנימה, שהצביעו על "רזונה הקיצוני", שנחשבו "מדאיגים" או "מפחידים". שונאים שחררו שטף של שיפוטים כמו "שק של עצמות ", "שלד" או "עור ועצמות". חלקם אף הזכירו דיאטות אוזמפיות או קיצוניות, ורמזו להפרעות אכילה חסרות בסיס. גל של בושה על רזון, פשוטו כמשמעו.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
סקיני שיימינג, תמונת המראה ההפוכה של בודי שיימינג
בעוד שבדי שיימינג באופן מסורתי מכוון לאנשים בעלי קימורים, סקיני שיימינג הוא המקבילה הפחות מוכרת שלו, ומכוונת לאלו הנתפסים כ"רזים מדי". לעג, הערות בלתי פוסקות על תזונה ולחץ "לעלות במשקל" הם חלק מהחוויות היומיומיות של אנשים רבים. בדומה לבדי שיימינג, צורה זו של סטיגמה מסתמכת על סטנדרטים שרירותיים של גוף ומחזקת אידיאלים לא מציאותיים, ומטמיעה אשמה ואי נוחות. במובן זה, סקיני שיימינג נראה כהיפך מבדי שיימינג: הוא חושף שלחברה יש סובלנות מועטה לצורות גוף מגוונות, ומעניש הן את אלו שעולים על האידיאל שלה והן את אלו שאינם תואמים את הסטנדרטים שלה לרזון.
אופנה והסטנדרטים שלה תחת אש
תעשיית האופנה קידמה זה מכבר גזרות רזות, שלעתים קרובות נחשבות אידיאליות. האובססיה הזו ל"רזון קיצוני" מעוררת יותר ויותר תגובות שליליות. רבים מביעים עייפות אמיתית מהרזון ההיפר שמקודם באופן קבוע על ידי התקשורת וקמפיינים פרסומיים.
דיונים סביב סטנדרטים אלה אינם מוגבלים עוד למגזיני אופנה: רשתות חברתיות ממלאות כיום תפקיד מרכזי. הן מעצימות שיפוטים חפוזים ולעיתים ארסיים לגבי מראה חיצוני, ובמקביל נותנות קול לאלו הדורשים ייצוג מגוון וריאליסטי יותר של הגוף. תופעה זו מדגישה מתח בין ההשפעה ההיסטורית של טרנדים אופנתיים לבין הרצון הגובר של הציבור לדימוי גוף מכיל יותר.
לקראת יותר טוב לב ברשת
לנוכח הגזמות הללו, קידום קבלה של כל סוגי הגוף חיוני כדי להתמודד עם השיימינג על כל צורותיו. ידוענים כמו קאיה גרבר מגלמים לחצים מקצועיים עזים, וביקורת על המראה החיצוני שלהם רק מלבה מעגל רעיל. חשוב לזכור שכל גוף הוא ייחודי וכי גיוון הגוף ראוי לחגיגה ולא סטיגמה.
מדיה חברתית, עם המיידיות והוויראליות שלה, יכולה להגביר ביקורת ולהשוות אותה באופן לא הוגן לפלטפורמות אחרות, אך היא יכולה גם להפוך לכלי רב עוצמה להעלאת המודעות ולמתן תמיכה. התעוררות קולקטיבית יכולה להפוך את המחלוקות הללו לקריאות לאמפתיה וסולידריות.
בסופו של דבר, המחלוקת הזו סביב קאיה גרבר ממחישה כיצד מדיה חברתית יכולה להפוך לזירה שיפוטית, שבה המראה החיצוני נבחן ומבקר אותו ללא ניואנסים. במקום להנציח את ההשפלה הזו, נוכל לבנות סביבה מקוונת (ובחיים האמיתיים) שבה טוב לב וקבלת פנים הופכים לנורמה.
