השחקנית והמפיקה האמריקאית לורה דרן מתבטאת נגד הנורמליזציה של הליכים קוסמטיים בקרב נשים צעירות מאוד. צלצול אזהרה זה חושף את היקף הלחץ המופעל על גופן של נשים.
דור תחת לחץ גבוה
לורה דרן לא איבדה דבר מהישירות שלה. היא ידועה בתפקידיה הבלתי נשכחים ב"פארק היורה" וב"שקרים קטנים גדולים", ודיברה עם ה"אינדיפנדנט " על נושא קרוב לליבה: הלחץ להתאים את עצמו לסטנדרטים של יופי שעומדים בפני הדור הצעיר, ובמיוחד חבריה של בתה ג'איה בת ה-21. "אני שומעת את חבריה אומרים שהן צריכות כבר לשקול הליכים כדי להימנע מקמטים ביום מן הימים. זה טרגי!" היא התוודתה.
היא גם ציינה שבתקופתה של אמה, דיאן לד, שיחות על ניתוחים קוסמטיים צצו רק בגיל 70, כדרך "להישאר רלוונטית" - תפיסה שהיא גם מאתגרת, ומזכירה לנו שלא צריך ניתוח כדי להתקיים. כיום, הלחץ הזה מתחיל בקושי בשנות העשרים לגילאי.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
סטנדרטים ליופי נקבעים בגיל צעיר יותר ויותר.
לורה דרן מדגישה שינוי מדאיג: הרעיון שהזדקנות כבר אינה תהליך טבעי, אלא סכנה שיש למנוע. טיפולים "מונעים" כביכול, המקודמים באופן נרחב ברשתות החברתיות, הם חלק מהיגיון צרכני שהשחקנית מגנה בחריפות. "זה כמו תעשיית הטבק שגורמת לאנשים להאמין שעישון היה מגניב. עכשיו, הם מוכרים את הרעיון שצריך להחליק את המצח בגיל 20 כאמצעי בריאותי או מניעה. הם מדברים על מניעה כדי להסוות לחץ." ההשוואה בוטה, אך מתאימה. זה כבר לא רק עניין של "בחירות אישיות", אלא של מרשמים חברתיים שהולכים ונורמלים.
צווי מניעה המונעים על ידי שיווק... ועמיתים
מגמה זו אינה מונעת אך ורק על ידי תעשיית הקוסמטיקה; היא גם מונעת על ידי המדיה החברתית, שבה נשים צעירות מנווטות בעולם של פילטרים, מדריכי יופי ומשפיעניות שעברו שינוי דיגיטלי. לחץ חברתי מחזק את הרעיון שיופי אידיאלי מורכב מעור חלק, אף מעודן ושפתיים מלאות - והכל מגיל צעיר מאוד. בעוד שדורות קודמים גילו הליכים קוסמטיים כמבוגרים, נערות מתבגרות של היום גדלות עם הרעיון שעליהן "לשפר" את עצמן עוד לפני שהן בכלל פיתחו זהויות משלהן. ולחץ זה מופעל לעתים קרובות בשקט, עד כדי כך שהנוהג הפך לשכיח.
העצמה או שרשראות חדשות?
לורה דרן מאתגרת את הנרטיב הרווח לפיו פרקטיקות אלה הן בחירה חופשית ופמיניסטית. עבורה, טיעון ההעצמה מסתיר לעתים קרובות מדי מציאות אפלה יותר: "הנורמות הללו נוצרו על ידי פחדים וחוסר ביטחון. זו לא קידמה". הניתוח שלה מהדהד את עבודתן של חוקרות פמיניסטיות רבות המפקפקות בקו המטושטש בין חופש הפרט לנורמות מופנמות. האם באמת נוכל לדבר על העצמה כאשר אישה צעירה משנה את פניה כדי "להתאים" לאידיאל יופי לא מציאותי?
לדבר עם נשים צעירות בלי לגרום להן להרגיש אשמות
בדבריה, לורה דרן אינה שופטת נשים צעירות העוסקות בפרקטיקות אלה. במקום זאת, היא מאתגרת חברה שמובילה אותן להאמין שהן חייבות. זהו הבחנה מכרעת בוויכוח שלעתים קרובות מקוטב בין אישור שבשתיקה לבין סטיגמה. עבור רבות, כולל בתה ג'איה, ששואפת להיות שחקנית, מראה חיצוני חשוב - לפעמים על חשבון הערכה עצמית. ובעולם שבו נראות מושגת באמצעות תדמית, דחוף לפתח נרטיבים נגדיים.
לקראת חזון יופי שונה
עדותה של לורה דרן משמשת כקריאה להאט את הקצב. לגלות מחדש את שמחת הפנים האמיתיות, את ההבעות ואת חלוף הזמן. לזכור שקמטים מספרים סיפור של חיים, לא של תבוסה. בנוף רווי בתמונות מלוטשות ובהבטחות לשלמות, קולה מדגיש את חשיבותם של ניואנסים, פרספקטיבה וטוב לב - כלפי עצמנו, ובמיוחד כלפי הדורות הצעירים.
בסופו של דבר, רק על ידי דיבור, כפי שעושה לורה דרן, נוכל לפתוח מרחבים להרהור. לא כדי לאסור או להאשים, אלא כדי לשאול שאלות. מדוע נשים צעירות מסוימות מרגישות "זקנות" בגיל 21? מה אומרים הסטנדרטים שלנו ליופי על הערך שאנו מייחסים לנשים? וכיצד נוכל לבנות הערכה עצמית שאינה תלויה בהתערבות?
