הקומיקאית, השחקנית, התסריטאית והמפיקה האמריקאית קתי גריפין דוחה תוויות מצמצמות ושיפוטיות הקשורות לגיל. בגיל 65, היא מאמצת לחלוטין את המונח "קוגרית" המיוחס לה ואף הופכת אותו ליתרון, תוך גינוי הערות סקסיסטיות על המראה החיצוני של נשים בוגרות כביכול.
אני לא יכולה לתת לגוף כל כך יפה ללכת לפח."
בראיון שנערך לאחרונה עם The Cut, חברת בת של New York Magazine, היא העבירה תגובה חריפה ושמחה למבקריה. בהומור האופייני לה, קתי גריפין השמיעה את המשפט הזה, שכעת הפך ויראלי: "קוראים לי פומה כל הזמן, אז מה? מה אתם רוצים שאני אעשה בקשר לזה? אני לא יכולה לתת לגוף כל כך טוב ללכת לאיבוד!" רחוק מלהיות הקורבן, קתי גריפין הפכה את הלעג להצהרת אהבה עצמית. היא חגגה את נשיותה ואת גופה, וסירבה להתאים את עצמה לציפיות שנשים מעל גיל 50 צריכות להפוך לבלתי נראות או להסתתר.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
הפרדוקס של המבט הגברי על נשים בוגרות
קתי גריפין מדגישה חוסר עקביות בולט: גברים מעירים ללא הרף על מראה חיצוני של נשים, גילן, "תאריך התפוגה" לכאורה שלהן, ושופטים האם הן "מזדקנות טוב או רע". עם זאת, אותם קולות מתארים נשים בנות 40 ומעלה במונחים של קנאה. שיח אמביוולנטי זה משקף צורה של סקסיזם דורי שבו נשים בוגרות כביכול זוכות לחוסר ערך ומוערכות יתר על המידה בו זמנית, לעולם אינן מתקבלות פשוט כפי שהן.
נגד "סקסיזם של זקנות" וגילוי גיל
הקומיקאית, השחקנית, התסריטאית והמפיקה האמריקאית מדגישה את מה שמכונה בדרך כלל "סקסיזם של נשים מבוגרות": משנות הארבעים לחייהן ואילך, נשים מתמודדות עם אפליה וסטיגמטיזציה גוברת. בצרפת, העיתונאית לור אדלר, ובארצות הברית, השחקנית ג'יימי לי קרטיס, גינו גם הן את המערכת הזו שדוחקת נשים לשוליים ברגע שהן מזדקנות. קתי גריפין דוחה את ההיגיון הזה וטוענת למקום לגיטימי במרחב הציבורי, מבלי להצדיק את עצמה.
תגובה ל"בודי שיימינג" ברשתות החברתיות
התערבותה היא חלק ממאבק רחב יותר נגד בודי שיימינג. באינטרנט, משתמשים אנונימיים ומשפיענים כאחד מגיבים ללא הרף על מראה של נשים בעין הציבור, בין אם זה משקלן, גילן או סגנונן. קתי גריפין מפנה את האלימות הזו נגדן: על ידי קבלה מלאה של גזרתה וגילה, היא מזכירה לנו שלאף אחד אין את הזכות לשפוט את גופו של אדם אחר.
אהבה עצמית כמעשה של התנגדות
בגיל 65, קתי גריפין הפכה את האהבה העצמית שלה לנשק פוליטי. הטענה לזכות להיות "יפה" הופכת להצהרה על ריבונות: גופה שייך לה, היא מחליטה מה היא עושה איתו וכיצד היא מציגה את עצמה. עמדה זו מהדהדת במיוחד בעידן שבו סטנדרטים של יופי מתפתחים אט אט, ושבו נשים בוגרות כביכול מתחילות לטעון ללגיטימיות שלהן אל מול עמדות שלעתים קרובות מתנשאות.
ההומור הצורב של קתי גריפין מסתיר אפוא הרהור עמוק על המצב הנשי. באמצעות צחוק על התוויות המודבקות לה, היא מנטרת אותן וכפתה את חזונה: אישה חופשית ובטוחה בעצמה שמסרבת להיתפס בתאונים. קריאתה המחודשת יכולה להסתכם כך: היו עצמכם, בכל גיל, כנגד כל הסיכויים לסקסיזם.
