מהשחקנית המדהימה שמונצחת על שולחנות האמבטיה ועד לאם שנשארת בבית עם תינוק שזה עתה נולד, ונסה הדג'נס שיתפה זה עתה ניגוד בולט בחיי היומיום שלה. באינסטגרם, היא חושפת בהומור וברגש את הצד השני של חייה החדשים כאם, רחוקה מהזוהר והזוהר אך עשירה בשמחה מסוג אחר.
ממסיבות ללא הפסקה ועד לבילוי נעים בבית
בפוסט שלה, השחקנית האמריקאית ונסה הדג'נס מסבירה שלא הלכה למסיבות ערב ראש השנה ואפילו לא יצאה מהבית במהלך החגים בשנת 2025. הסיבה? מציאות שרבים מההורים הטריים מכירים בה: החיים עם תינוק בן יומו. כדי להמחיש נקודה זו, היא משתפת תמונה ישנה של עצמה בבגד ים ורוד ניאון, באווירה חגיגית - קריצה לתקופה שבה החגים שלה עסקו יותר בריקודים מאשר בחיתולים ובקבוקים.
עם זאת, ניגוד זה אינו אמור להיות כלל מוחלט: להפוך לאם לא אומר לוותר על יציאות, מסיבות או בילויים. הוא מדגיש את העובדה שעבור נשים רבות, לידת תינוק משבשת באופן עמוק את חיי היומיום, במיוחד בשבועות הראשונים, בזמן שהן מוצאות איזון חדש.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
נוסטלגיה רכה, ללא חרטה
יותר מסתם מלנכוליה, המסר שלה משדר רוך לאישה שהייתה ולאישה שהיא הפכה להיות. בכתיבתה "מכאן לאם לשניים... איזה מסע", ונסה הדג'נס מכירה במרחק שעברה מבלי להכחיש את עברה. היא לא מהללת לא את הקודם ולא את הקודם: היא מספרת על נתיב, על קורבנותיו (פחות יציאות, יותר לילות קצרים) ועל תגמוליו האינטימיים. דרך זו של אימוץ נוסטלגיה ללא אשמה שולחת מסר מרגיע לכל אלה שלפעמים חשים קרועים בין "חייהם שלפני" לזהותם החדשה כהורים.
מחלקת יולדות שנבנתה על ידי שניים
מאז 2020, ונסה הדג'נס נמצאת במערכת יחסים עם שחקן הבייסבול קול טאקר, אותו פגשה לאחר זמנה ב"היי סקול מיוזיקל", הרחק מאור הזרקורים של דיסני. הם התארסו ונישאו בשנת 2023, וקיבלו את פני ילדם הראשון בקיץ 2024, ולאחר מכן נולד ילד שני שנה לאחר מכן. לוח הזמנים הצפוף הזה מסביר גם את עוצמת חיי היומיום שלה ואת העייפות שהיא מזכירה בעדינות.
על ידי הכרזה רשמית על הריונותיה ולידותיה ברשתות החברתיות, ונסה הדג'נס שומרת על שליטה בנרטיב שלה ומציגה משפחה בהתהוות, מגובשת, אך ריאליסטית לגבי מה שהיא כרוך בה.
מסר שמדבר לדור שלם
בכך שהיא משתפת בגילוי לב שהיא "פשוט" בילתה את החגים בבית עם תינוק, ונסה הדג'נס מנפצת את הדימוי המושלם של חופשות של ידוענים שתמיד כרוכות בטיולים או מסיבות זוהרות. הפוסט שלה מהדהד בדור של הורים צעירים שמביטים אחורה בתמונות ילדותם בחיוך חצי משועשע, חצי נוסטלגי, בידיעה שהם לא יכולים לחזור אחורה. הפוסט שלה "איזה טיול" מתאר בצורה מושלמת את האמביוולנטיות הזו: אימהות לא אומרת את הסוף של האדם, אלא טרנספורמציה עמוקה - לפעמים מתישה, לעתים קרובות מכריעה, ובסופו של דבר, עבורה, בחירה עמוקה.
באמצעות וידוי פשוט וכנה זה, ונסה הדג'נס מזכירה לנו שמאחורי הדימויים הזוהרים מסתתרות מציאויות רגילות, המורכבות מקורבנות זמניים ושמחות שקטות יותר. עבור ונסה הדג'נס, "המסע" הזה אינו מוחק את האישה שהייתה פעם; הוא מעשיר אותה במימד חדש, מבוסס יותר.
