שמה ידוע ברחבי העולם, שם נרדף לשנות ה-90, "משמר המפרץ", ולתדמית החושנית של קליפורנית היפה. מאחורי שם הבמה האגדי הזה, פמלה אנדרסון שואפת למשהו אחר. השחקנית מגלה שהיא רוצה לדפדף ב"פמלה אנדרסון" כדי להתחבר מחדש לזהותה המקורית: פמלה הייטיאין, שם אבותיה הפינים. משאלה זו משקפת את רצונה לגלות מחדש את שורשיה ולהתנתק מתדמית ציבורית שהפכה לנטל כבד מדי עבורה.
שם בעל שם עולמי, אבל זהות שנמחקה.
פמלה אנדרסון נכנסה לתרבות הפופולרית בסוף שנות ה-80, התגלתה ביציעים במשחק פוטבול לפני שהפכה לדוגמנית פלייבוי וכוכבת סדרת הקאלט "משמר המפרץ". שם זה, החרוט בדמיון הקולקטיבי, לא היה שלה במקור. פמלה הייטייינן, שנולדה בקולומביה הבריטית, קנדה, מגיעה ממשפחה פינית ששינתה את שמה כשהתיישבה בצפון אמריקה. סבה, הרמן הייטייינן, בחר בשם המשפחה הקל יותר להגייה "אנדרסון" כדי להשתלב טוב יותר. פעולת ההתבוללות הזו, שהייתה נפוצה בקרב מהגרים רבים באותה תקופה, הותירה בכל זאת זכר לנוסטלגיה בנכדתו.
חזרה לשורשים הפינים
בראיון שנערך לאחרונה עם ווג סקנדינביה , פמלה התוודתה: "לפעמים אני לא רוצה להיות פמלה אנדרסון. אני רוצה להיות פמלה הייטיאיןן." היא הוסיפה שהיא מעוניינת לשנות את שמה באופן חוקי - רעיון שחוגיה המקצועיים מתנגד לו, ללא ספק מסיבות של תדמית ופרסום.
השחקנית תמיד שמרה על קשר עמוק עם סבה, אותו היא מתארת כ"משורר היערות". הוא היה זה שהעביר לה את שפת אמו ואת סיפוריו הטבולים בפולקלור הנורדי. כילדה, היא נשאה מילון פיני, משוכנעת שהיא והוא מדברים בשפה קסומה. כשהוא נפטר, בגיל 11, פמלה אומרת שהיא "איבדה" את שליטתה בפינית, יחד עם חלק מעצמה.
חיפוש אחר אותנטיות והתחדשות
בשנים האחרונות, פמלה אנדרסון התרחקה בהדרגה מהפרסונה התקשורתית שהפכה אותה למפורסמת. חזרתה לאור הזרקורים באמצעות סרטים דוקומנטריים והופעות ללא איפור כבר סימנה שלב חדש בחיפוש אחר אותנטיות. החזרת שמה המקורי היא חלק מאותה גישה: של אישה שרוצה להיות מוכרת בזכות מי שהיא, לא בזכות מה שהיא מייצגת.
הרצון הזה להפוך שוב לפמלה הייטיאינן אינו רק סמלי; הוא מגלם את הרצון למחוק את שכבות הדימויים, המיתוס והשיווק. זוהי פעולה של ניכוס מחדש אישי - אישור של חופש אל מול אילוצי הסלבריטאות.
לאחר שהפכה לאגדה למרות עצמה, נראה כי פמלה אנדרסון מבקשת כעת להיפטר מ"נטל" זה של מעמד אייקוני. בכך שהיא מבקשת להשיב לעצמה את שמה הפיני, היא אינה מתכחשת לעברה; היא פשוט שואפת לגלות מחדש את האישה שמאחורי הכוכב. מסעה ממחיש את הצורך הבסיסי של כל אדם להישאר נאמן לעצמו, גם לאחר חיים שלמים באור הזרקורים.
