בעולם שאובססיבי לשלמות, קייט ווינסלט בוחרת בכנות. בראיון שנערך לאחרונה עם הסאנדיי טיימס , היא דיברה בגלוי נגד מה שהיא רואה כמגמה מדאיגה: הומוגניזציה של פנים והחתירה הבלתי פוסקת לרזון בכל מחיר. לדבריה, נשים צעירות גדלות בנוף רווי בתמונות ריטוש ותיקונים מהירים, עד כדי שכחה של עושר היופי הטבעי והגופני.
תעשיית היופי מוטלת בספק.
השחקנית מתעקשת על סירובה לקבל בוטוקס. זו אינה פוזה ואינה צירוף מקרים, אלא בחירה התואמת את ערכיה. היא מתבוננת בדאגה בשכיחות הגוברת של טיפולים קוסמטיים ותרופות להרזיה, במיוחד כאלה המשמשות לרעה לירידה במשקל. לדעתה, פרקטיקות אלו פוגעות בהערכה העצמית ומחזקות את הרעיון שיש לתקן את הגוף כל הזמן כדי שיהיה ראוי לאהבה.
קייט ווינסלט מתעקשת: יופי לעולם לא צריך להפוך למקור לחרדה כלכלית או רגשית. חיסכון בכסף כדי לשנות את פניו, להחליק את תווי פניו או לשנות את שפתיו נראה לה כמעיד על אובדן פרספקטיבה. להיפך, היא דוגלת בחזון חם של הגוף - גוף חי ואקספרסיבי המספר סיפור ומתפתח בחופשיות.
חוגגים את סימני הזמן
במקום בו רבים רואים פגמים, קייט וינסלט רואה כוח. היא מגלה שהיא נרגשת עמוקות מיופיין של נשים מבוגרות, במיוחד אלו מעל גיל 70. פניהן, קמטיהן, יציבתן, לדבריה, משדרים אמת נדירה, העשויה מחוויות, צחוק, ניסיונות שהתגברו עליהם ושמחה מאומצת.
בין סימני הזמן הללו, פרט אחד מרתק אותה במיוחד: ידיים. ידיים שעבדו, ליטפו, יצרו, נשאו. ידיים שמזדקנות, ובמקום להיות מוסתרות, ראויות להערצה. עבור השחקנית קייט ווינסלט, השינויים הטבעיים הללו הם אוצרות, עדויות גלויות לחיים מלאים.
פצעיו של נער תחת מעקב
קייט ווינסלט גם מהרהרת על תחילת הקריירה שלה, שאופיינה בהצלחה מטאורית לאחר "טיטאניק". מגיל צעיר מאוד היא נאלצה להתמודד עם הערות בלתי פוסקות על גופה, לעתים קרובות לא הוגנות ופוגעות. במבט לאחור, היא מתחרטת שלא היה לה הכוח להגיב, לקבוע גבולות, להזכיר לאנשים שגוף משתנה, במיוחד בגיל הזה, ושהוא ראוי לכבוד וטוב לב.
חוויה זו עיצבה את נחישותה הנוכחית. אפילו לפני יותר מ-10 שנים, היא סירבה בתוקף לניתוח קוסמטי. היא טוענת לזכותה להרגיש ולבטא רגשות אמיתיים. פנים קפואות, לדעתה, מונעות ממנה להעביר את העומק האנושי החיוני למקצועה.
מעבר לסיפור חייה שלה, קייט ווינסלט מעבירה מסר רב עוצמה לדורות הבאים. היא מעלה את המודעות ללחץ החברתי והתקשורתי שמוביל אותנו לפחד מהזדקנות במקום לאמץ אותה. היא מעודדת אותנו לתעדף רווחה כללית, ביטחון עצמי והקשבה לגופנו. המסר שלה מהדהד כקריאה לחמלה עצמית, לאהוב את גופנו על מה שהוא מאפשר לנו לעשות, על כוחו, רגישותו ויכולתו להתפתח. מדובר בהבנה שיופי אינו קבוע או נוצר באופן מלאכותי, אלא מעובד באמצעות קבלה, שמחה והחופש להיות עצמנו במלואו.
