בגיל 80, הלן מירן מאתגרת באומץ את עצם מושג ה"יופי" כפי שאנו צורכים אותו במשך עשרות שנים. היא כבר לא מבקשת לגלם אידיאל קבוע; היא מעדיפה דינמיות, יציבות, את אותה נוכחות תוססת שאינה תלויה במראה ולא בגיל. ודווקא בדרך זו היא מעוררת השראה, מציגה סגנון ואנרגיה ייחודיים לה.
היא חוששת מהמילה "יופי"
השחקנית הבריטית-אמריקאית הלן מירן יכלה, כמו אייקונים רבים אחרים, להיאחז בקודים של יופי קלאסי וסטנדרטי. ובכל זאת, היא מתריסה נגדם באלגנטיות כמעט מטרידה. באירוע "נשים של וורת' 2025" של לוריאל פריז בלוס אנג'לס, היא הצהירה שהיא לא סומכת על המילה "יופי", ומוצאת אותה צרה מדי, עמוסה מדי בציפיות שלעתים קרובות לא מציאותיות. מונח זה, לדבריה, מגביל. הוא קופא. במיוחד ככל שאנו מתבגרים, כשהוא הופך לשדה מוקשים שבו כל קמט נבחן כעלבון.
מה שהיא הכי אוהבת זה "סוואגר". מילה שמעוררת גישה, דרך להיות בעולם, ביטחון שקט שזורח דרכו באופן שבו היא הולכת כמו גם באופן שבו היא צוחקת. "סוואגר" הוא מה שחושף אדם מעבר למראה החיצוני שלו, מה שמספר סיפור עוד לפני שהוא פותח את הפה. בעיניה, מראה חיצוני הוא לא הכל. אנרגיה, לעומת זאת, אף פעם לא משקרת. היא אומרת שהיא רוצה להיזכר לא בזכות פנים מלוטשות או דמות מעוצבת בצורה מושלמת, אלא בזכות הרטט הפנימי הזה שחוצה את השנים מבלי לדעוך לעולם.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
נוחות לפני קוקטר
בגישתה לאופנה, הלן מירן דוגלת כעת במשהו משחרר עמוקות. חלפו הימים של נעליים שמענות את הרגליים, שמלות צמודות מדי לנשימה והתנוחות הנוקשות שנכפות על ידי זוהר מקודד יתר על המידה. בהומור ובבהירות, היא מזכירה לנו שתלבושת מוצלחת מתחילה ב... נעליים נוחות. "הכלל" הפשוט הזה אומר הרבה: שיק אמיתי נולד מנוחות, מלהרגיש טוב בעור שלך, בנוח עם הגיל שלך ובסגנון שלך. חופש שמשנה את האופן שבו אנו מתלבשות ואת האופן שבו אנו רואות את עצמנו.
השטיח האדום: הופעה ולא שיפוט
באשר לשטיח האדום, הלן מירן רואה בו במה, לא בית דין. הופעה שמחה, כמעט תיאטרלית, רגע מושהה שאינו ראוי לאובססיה ולא לחרדה. ניתוק זה מאפשר לה לנטרל עולם שבו הדימוי שולט בכיפה, שבו כל "חוסר שלמות" קל ביותר נבחן בקפידה.
עבורה, הרגעים האלה הם למשחק, לבילוי, לגילום, לרגע, דמות ראוותנית יותר מהרגיל. אחר כך היא עוברת למשהו אחר. היכולת הזו לשים דברים בפרספקטיבה, להתייחס לזוהר במגע קליל, היא אולי אחד השיעורים החשובים ביותר שלה.
להזדקן כניצחון, לא ככניעה
וישנה גם השקפתה על גיל. הלן מירן לא מדברת עליו כעל חוסר נמנע או כעל מות, אלא כניצחון. להיות בן 80, לדבריה, זו כמעט זכות יתר. היכולת עדיין לעבוד, לצחוק, להתאפר, ליהנות מכוס יין, ללכת לתיאטרון, לגלות סרט או לצפות בסדרה בבת אחת: כל אלה הן הנאות פשוטות שהיא מאמצת במלואה.
עבורה, הזדקנות פירושה צבירת אפשרויות, לא אילוצים. פירושה טיפוח סקרנות בלתי פוחתת ומערכת יחסים שלווה עם עצמך. פירושה להתקדם בחופש חדש, חופשי מהאובססיה לדעותיהם של אחרים.
לפיכך, למורשתה האמיתית אין שום קשר לאידיאל אסתטי קבוע. היא טמונה באופן שבו היא מתבוננת בחיים בהומור, בריחוק, בחופש שמאתגר נורמות. השחקנית הבריטית-אמריקאית הלן מירן מגלמת יופי תוסס, בטוח בעצמו ומרדני. יופי שלא ניתן למדוד, אלא מורגש. יופי שבגיל 80 מקרין אחרת, כי הוא כבר לא תלוי בנעורים, אלא בגישה.
