בעוד שבתחילת שנות ה-2000, אייקונים כמו השחקנית הבריטית אמה ווטסון, השחקנית האמריקאית בלייק לייבלי והשחקנית, הבמאית והמפיקה האמריקאית ג'ניפר אניסטון תמכו בקסם של שפתיים דקות, כיום קשה למצוא דוגמאות לקבלה. שפתיים XXL, שהוגדלו באופן מלאכותי או מלאות יותר באמצעות קוסמטיקה, הפכו לנורמה. רבות נכנעות ללחץ של שפתיים מלאות ומאתגרות את חוקי הגנטיקה עם בוטוקס, תוחם שפתיים וליפגלוס בוהק. ואלו עם שפתיים דקות מרגישות לעתים קרובות כמו הברווזונים המכוערים של עולם היופי.
שפתיים דקות, מוכתמות שלא בצדק
מגזיני נשים מסורתיים מציגים מראות איפור שנועדו ליצור אשליה של שפתיים מלאות יותר, בעוד שתמונות ברשתות החברתיות מתארות שפתיים נפוחות מהזרקות או מלאות יותר בעזרת חומרי מילוי. ברשתות החברתיות, חובבות יופי מרמאות עם מברשות כדי להגדיל את היקף השפתיים בכמה סנטימטרים ומבלות שעות בפיסול שפתיים בסגנון קרדשיאן. המסורות ביותר יוצרות באלים בהתאמה אישית עם ג'ינג'ר ומוסיפות זרעי צ'ילי לשפתון שלהן כדי להתאים לטרנדים הנוכחיים של יופי. הנואשות ביותר מהדקות את פיהם בכוח בצוואר הבקבוק, ומשיגות חיוך שמזכיר יותר את ג'ינקס מאשר את קיילי ג'נר.
אפילו פילטרים של יופי בסנאפצ'ט מפסלים פנים בעזרת מתיחות פנים ומעוותים את השפתיים הטבעיות שלנו כאילו הן לא מספיק טובות כדי להיראות. אל מול כל התמונות האלה של פיות מלאות ושפתיים משופרות עם חומרי מילוי שפתיים או חומצה היאלורונית, נשים עם שפתיים דקות חוות תחושה מוזרה של לא להיות "כמו כולם". כמו פולשות בחברה עם נושא. יתר על כן, מאז 2019, נשים בגילאי 18-34 משתמשות בניתוחים קוסמטיים או בהליכים רפואיים אסתטיים יותר מנשים בגילאי 50-60, שהיו בעבר המשתמשות העיקריות. מבנה הגוף של כוכבות ריאליטי, שבעבר היה שולי למדי, אפילו "מוגזם", הפך למראה אוניברסלי.
בתוצאות החיפוש של גוגל, שפתיים דקות אינן זוכות לשבחים, אלא למעט אנומליה. הן מטופלות כבעיה שיש לפתור, כפגם שיש לתקן. שפתיים דקות, שאינן טובות מספיק לנשיקה או מפתות מספיק כדי לכבוש את ליבן של הקהל, אותן גאות השחקניות האמריקאיות בלייק לייבלי וקריסטן סטיוארט להן, סובלות מגורל קודר של לחצים חברתיים.
@tensixthree *אני לא אומר ששני הסרטונים הראשונים עושים משהו לא בסדר או שהם גסי רוח בכלל.* כל חוסר ביטחון צריך להיות "מנורמלי". כל תכונה שלך יפה כי היא שלך 🙂 #ennuit #עריכה #אתיפהפייה #יופי #שפתייםרזות # חוסר ביטחון #סטנדרטיםיופי #xyzbca #ויראלי # חיוביותגוף #fyp #foryoupage # ניתן להזדהות #סלבריטאים ♬ צליל מקורי - eli
שפתיים דקות, נכס מקסים בין פנים משובטות
בניסיון רב מדי להתאים את עצמם לאידיאל מסוים, רבים מקבלים פנים שגרתיות למרבה הצער. עצמות לחיים גבוהות, אף דק ומעט מורם, ריסים עבים, מבט מתוח, לסת מחודדת בקפידה, שפתיים מלאות... האסתטיקה הטיפוסית הזו, שהוצגה כמודל ומשמשת כהשראה על ידי מנתחי פנים, אינה אלא העתקה-הדבקה וולגרית.
כיום, אנו מזמינים לעצמנו פנים חדשות כמו זוג ג'ינס חדש בחנות, ומתאימים את השתקפותנו בסגנון הסופרת הבריטית מרי שלי עם "פרנקנשטיין". אלא שבחיפוש זה אחר גוף מותאם אישית, נשים מחליפות את המאפיינים הייחודיים שלהן בתכונות זמינות בקלות. הן מחליפות את האינדיבידואליות שלהן בסטנדרטים שבעוד עשר שנים כבר יגמרו וייחשבו מיושנים.
עם זאת, מחיקה או שינוי של תווי פניו של אדם הם הכחשה של חלק מזהותו, ובהמשך לכך, פגיעה באלה שיצרו אותם - הורינו. גם אם החברה שכנעה אותנו אחרת, שפתיים דקות אינן אסון וגם לא חיסרון. זוהי ירושה, סימן של שייכות למשפחה שלנו, קשר לאהובינו. ובעולם שבו שפתיים מלאות שולטות בפנים, שמירה על שפתיים דקות שלמות היא כמעט מעשה של התרסה. זהו מעשה של כבוד עצמי, מחאה שקטה נגד נורמות חברתיות.
ללמוד מחדש להסתכל על השפתיים בצורה שונה
על ידי השוואה מתמדת ביניהן לתמונות ממסכים שעברו ריטוש או מרפאות קוסמטיקה, שפתיים דקות נתפסות בסופו של דבר כלא מספקות. עם זאת, הכל עניין של פרספקטיבה. בעוד שחלק רואים חסרון, אחרים תופסים אלגנטיות דיסקרטית, עידון כמעט אריסטוקרטי.
לשפתיים דקות יש יכולת ייחודית לעצב בעדינות את הפנים. הן מאפשרות יותר מקום לביטוי כללי, לעיניים, לעצמות הלחיים, לאינדיבידואליות של כל תכונה. הן מספרות סיפור שונה, רחוק מנורמות סטנדרטיות. למידה מחדש להעריך אותן פירושה גם להתקדם מעבר לחזון יחיד של יופי ולקבל את העובדה שקסם אינו נמדד בגודל.
להחזיר לעצמו את הפה מבלי לשנות אותו
לאהוב את השפתיים הדקות שלך לא אומר לוותר על כל טיפולי היופי ולנהל מלחמה על מוצרי קוסמטיקה. זה יותר עניין של שינוי הגישה והיציבה שלך מול המראה. במקום לנסות "לתקן" או "להגדיל" אותן, כפי שמרמזות הכותרות, למה לא לחגוג אותן כפי שהן?
שפתון שנבחר בקפידה, קו שפתיים מוגדר בעדינות, גימור סאטן ולא גימור מלא... טכניקות אלה כבר לא עוסקות ברמאות, אלא בהדגשה. המטרה אינה עוד ליצור אשליה, אלא להדגיש את המציאות. שינוי הפרספקטיבה הזה הוא חיוני. הוא מאפשר לנו להשתחרר ממעגל של תסכול מתמיד, מהתחושה של אף פעם לא להיות "מספיקות", ולקבל את עצמנו בכל פרט. איפור לא צריך להיות טריק או אלטרנטיבה לניתוח, אלא רגע של חגיגה, של התחברות מחדש לעצמנו.
על פי תכתיבים אלה, יופי הוא בסך הכל עניין של פרופורציה. שפתיים דקות חייבות להיות מלאות יותר, ובטן עגולה חייבת להיות דקה יותר. אך כל זה אינו אלא אשליה עצומה. לכן אין טעם לשקר לעצמנו ולפנטז על אסתטיקה שבעוד כמה שנים תיחשב מיושנת.
