ליסה אוקסנהאם, אם בת 50, בחרה להניק את יילודה במשך מספר שנים, החלטה שעוררה ויכוח סוער ברשת. סיפורה הכנה מגלה מחויבות עמוקה להנקה ממושכת, למרות השיפוטים והטאבו סביב הנוהג.
בחירה אימהית מאושרת לחלוטין
ליסה אוקסנהאם מסבירה שהניקה את בתה עד גיל שלוש ומאשרת את כוונתה לעשות את אותו הדבר עם בנה. היא אומרת שההנקה הממושכת הזו מציעה לה חופש יומיומי, תוך הימנעות ממגבלות האכלה מבקבוק, ובמקביל מספקת קשר חזק ומנחם עם ילדה. פעולה טבעית ואינסטינקטיבית זו מעניקה לה סיפוק אישי רב, למרות הקושי ליישב אותה עם חייה המקצועיים והחברתיים.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
תגובות מנוגדות וטאבו מתמשך
ברשתות החברתיות, גישתה עוררה ביקורת עזה, החל מחוסר הבנה ועד ללעג זדוני, שלעיתים מוגבר על ידי גברים ונשים כאחד הדבקים בנורמות חברתיות מחמירות. דחייה זו נראית מושרשת עמוק בפרספקטיבה תרבותית שבה השדיים הם מיניים וגמילה צפויה בגיל צעיר מאוד. עם זאת, האם מגנה על בחירתה, ומדגישה את התפקיד המגן של הנקה ממושכת על בריאות הילד ורווחת האם.
דיון שמטיל ספק באופן רחב יותר ביחסנו לאמהות
מעבר לבחירה אישית פשוטה, דיון זה מעלה שאלות חשובות בנוגע לחופשן של אמהות להאכיל את ילדיהן כראות עיניהן ולגבי שיפוטים מאתגרים הנובעים מגופן ומנהגיהן. הוא גם מדגיש את הקושי שעומד בפני נשים רבות בגישור בין אמהות, קריירה ולחצים חברתיים. עדות זו פותחת הרהור הכרחי על מגוון צורות האהבה האימהית ועל הטלת ספק בנורמות נוקשות.
סיפורה של ליסה אוקסנהאם, אם בת 50, מזכיר לנו שבחירות הוריות נותרות אישיות מאוד ואין להכתיב אותן או לגנות אותן על ידי דעותיהם של אחרים. על ידי שיתוף ניסיונה, ליסה אוקסנהאם מדגישה את מגוון שיטות ההורות ומעודדת סובלנות רבה יותר כלפי אלו הסוטים ממודלים מסורתיים. עדותה מעודדת אותנו להרהר במרחב שאנו נותנים להורים להחליט בחופשיות מה טוב לילדיהם, ובחשיבות ההתגברות על טאבו כדי לסלול את הדרך לדיאלוג פתוח ומכבד יותר על הורות.
