השאלה ראויה למאמר פילוסופי, ובכל זאת, זוהי בחינה טובה של הרגשות של האדם. לפני שאתם מצהירים על אהבתכם למישהו שאתם בקושי מכירים, למדו לומר "אני אוהב/ת אותך" לעצמכם מול המראה והאמינו בזה. על פי המדע, חמלה עצמית זו אינה ניתנת למשא ומתן לאהבה בריאה. אז אל תצפו לרומן אגדה אם אינכם מסוגלים לשבח את עצמכם.
האם אהבה עצמית היא תנאי הכרחי לפני תחילת רומן?
"אתה צריך לאהוב את עצמך לפני שאתה יכול לאהוב אחרים." המשפט הכמעט קיומי הזה, שנראה כאילו נלקח היישר מספר לימוד ספרותי, קומדיה רומנטית או מקדש בודהיסטי, אינו טריוויאלי כפי שהוא נראה. זוהי עצה, ספוגה בחוכמה, שיכולה בהחלט להגיע ממשרדו של פסיכולוג. כי בסופו של דבר, לאהוב מישהו בלי לאהוב את עצמך זה קצת כמו לקפוץ למים בלי לדעת לשחות או לרכוב על אופניים בלי גלגלים.
ברור שאין שום בעיה של להיות אובססיבי לעצמך כמו נרקיס או להרעיף על עצמך מחמאות ללא הרף. אחרת, את מסתכנת בהצטברות כאנוכית וצרת אופקים. מצד שני, ביטחון עצמי, שלעתים קרובות חסר לך בפרופילים שלך בטינדר או בדייטים, חיוני לחוות אהבה משמעותית באמת.
זה מה שמדגיש מחקר משנת 2016, שפורסם בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology. הערכה עצמית אינה בונוס נוסף; זוהי ערובה לרומנטיקה מתמשכת, זוהרת ובריאה. "הערכה עצמית גבוהה מנבאת את תחילתה של מערכת יחסים, בעוד שהערכה עצמית נמוכה מנבאת את פירוקה. תוצאות אלו מראות כי הערכה עצמית משפיעה על התרחשותם של מעברים משמעותיים במערכות יחסים, וכי לעומת זאת, חוויה של מעברים אלה משפיעה על התפתחות ההערכה העצמית לאחר מכן", קובע הדו"ח.
ביטחון עצמי, המפתח לקשר רומנטי מספק יותר
קשה לשמור על הערכה עצמית, שנרכשה בילדות אך אובדת בדרך עקב לעג, השוואות או הערות לא הולמות. הערכה עצמית זו, אשר, אם לוקחים אותה לקיצוניות, הופכת לדגל אדום או אפילו לתכונה נפוצה של סוטים נרקיסיסטים, היא הגנה במצוקה, מגן מפני אי ודאות. הפסיכולוגית אליזבת דה מאדרה מתארת אותה כ"ביטחון פנימי". זהו החיץ הרגשי שלך, כרית האוויר המובנית שלך.
מחקר שפורסם בכתב העת Nature תומך גם הוא בדעה זו. הערכה עצמית היא הבסיס למערכת יחסים, הדבק שמחזיק זוג יחד. בלעדיה, זוג מסתכן בחוסר יציבות, בחוסר יציבות ובמציאת עצמו אבוד לחלוטין במקרה של קונפליקט. אם יש לכם הערכה עצמית טובה, אתם כבר יודעים כיצד להיות עצמאיים וכמעט לחלוטין חסינים מפני תלות רגשית. "הכרת עצמכם היטב תאפשר לכם להימנע מהערכת חסר של הצרכים שלכם, ומעל הכל, לבטא אותם בשלווה נפשית מוחלטת", מוסיף הפסיכולוג.
לעבוד על הביטחון העצמי שלך שווה את המאמץ.
הערכה עצמית טובה אינה שימושית רק כדי לבקש קידום בעבודה מבלי לגמגם או לדבר בפומבי מבלי להאדים. זוהי גם יתרון באהבה, בתנאי שהביטחון הזה לא הופך להיות מוגזם. אז במקום לשכלל את רהיטותכם, לחדד את כישורי הדיבור החלק שלכם לצד יו גרנט וג'וליה רוברטס, וללטש את המצגת בעל פה שלכם כמו דו"ח בית ספרי, התחילו בכך שהצבת את עצמכם בחזרה במרכז סדרי העדיפויות שלכם.
לפני שאתם שולחים הודעות טקסט מלאות תשוקה לזר ומשתעשעים בפארק המקומי, קבעו לעצמכם קצת זמן שקט, הכינו לזניה רק בשבילכם, הדביקו פתקיות של ברכה עצמית על פתקיות דביקות. הכנת ארוחת בוקר למיטה, עריכת שולחן יפה לארוחת ערב, אמירת "אני אוהב/ת אותך"... כל הפעולות הללו, שלעתים קרובות מיועדות למישהו אחר, הופכות לטקסים של אהבה עצמית.
האם נוכל באמת לאהוב בלי לאהוב את עצמנו? הבחנה מכרעת
לומר שאי אפשר לאהוב מישהו בלי לאהוב את עצמך יהיה קצת קיצוני. במציאות, אנשים רבים מתאהבים גם כשהם מפקפקים בעצמם, מזלזלים בעצמם, או עדיין מחפשים את האיזון הפנימי שלהם. אהבה יכולה להתקיים, אפילו על קרקע שברירית.
אבל אולי השאלה האמיתית אינה "האם אנחנו יכולים לאהוב?", אלא "איך אנחנו אוהבים בתנאים האלה?". ללא הערכה עצמית, אהבה לובשת לעתים קרובות צורות לא יציבות יותר: פחד מלהיות לא מספיק טובים, צורך מתמיד בביטחון, קושי בקביעת גבולות. אנחנו אוהבים, כן, אבל עם מתח ברקע, כאילו הכל עלול לקרוס בכל רגע.
מצד שני, לאהוב את עצמך מספיק לא מבטיח מערכת יחסים מושלמת, אבל זה משנה באופן עמוק את האופן שבו אתה ניגש אליה. אתה כבר לא מחפש מישהו שימלא חלל, אלא שיחלוק חלל שכבר מאוכלס. אתה לא מתחנן לאהבה, אתה מקבל אותה.
בסופו של דבר, אהבה עצמית אינה תנאי הכרחי למערכת יחסים, אלא מצפן. היא מנחה, מאזנת ומספקת ביטחון. מעל הכל, היא מאפשרת לנו להבחין בין אהבה מרגיעה... לבין אהבה שצורכת.
