באינסטגרם, יוצרת התוכן קמיל (@camillelv) החליטה להבהיר את ההודעות הפרטיות האלימות וההיפר-מיניות שהיא מקבלת מגברים. על ידי שיתוף צילומי מסך אלה, היא מדגישה את הבטן הרעילה של החיים המקוונים ואת הנורמליזציה המדאיגה של שנאת נשים דיגיטלית.
מבול של מסרים סקסיסטיים ומיניים
קמיל (@camillelv), שעוקבת אחריה קהילה גדולה, מסבירה שהיא מקבלת מדי יום תגובות שמצמצמות את קיומה לגופה. עלבונות, הצעות מיניות גסות, שאלות פולשניות על פרטיותה, פנטזיות אלימות: הפוסט שלה אוסף של מסרים שחורגים הרבה מעבר ל"מחמאה רעה". על ידי הצגתם כפי שהם, לצד תמונות תמימות של עצמה, קמיל חושפת את האלימות המבנית שמאחורי מילים אלה, אשר, בבידוד, ניתן למזער כ"פליטות פה" בלבד.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
גינוי תרבות האונס המקוונת
בטקסט הנלווה לפוסט שלה, קמיל (@camillelv) מזכירה לנו שמה שהיא חווה אינו יוצא דופן ומשפיע על מספר עצום של נשים, בין אם הן יוצרות תוכן ובין אם לאו. היא מתארת תרבות אונס המונעת על ידי פטישיזציה, איומים, מיניות מתמדת של פיסת עור או חיוך קלה, והרעיון שעבור גברים מסוימים, עצם הופעה ברשת מספיקה כדי "לאשר" התנהגות זו. קמיל (@camillelv) מדגישה גם נקודה מכרעת: מאחורי כל שם משתמש, ישנם אנשים אמיתיים שאנו פוגשים ברכבת התחתית, בעבודה או בחוץ בלילה.
סימפטום של בעיה גדולה הרבה יותר
הצהרה זו מהדהדת את עדויותיהן של סטרימרים ומשפיעניות אחרות שמגנים סרטונים מיניים מפורשים ואיומים חוזרים ונשנים במשך שנים. על ידי הפיכת האלימות הזו לגלויה, קמיל (@camillelv) מעודדת אנשים להתייחס ברצינות להטרדות מקוונות, לראות בהן הרחבה של סקסיזם מערכתי, ולא רק "תג מחיר" לתהילה. הפוסט שלה מתפקד כמעשה פוליטי: מסרבת לשתיקה, מסרבת לבושה, ומטילה את האחריות על התוקפים, לא על נשים.
באמצעות שיתוף המסרים הללו, קמיל אינה רק משתפת חוויה אישית; היא פותחת צוהר למציאות שרבים מתעלמים ממנה או מזלזלים בה. פעולתה משמשת כתזכורת לכך שהטרדה מקוונת היא תופעה מובנית ונרחבת, המשקפת אי-שוויון ואלימות מתמשכים בחברה. מעבר לזעזוע, היא קוראת להתבוננות קולקטיבית: הצורך ליצור סביבה דיגיטלית בטוחה יותר, להעמיד את מבצעי ההתנהגות הזו לדין ולתמוך באלה הסובלים מסוג זה מדי יום.
