המחאות שמרעידות את איראן מאז סוף 2025 אינן מוגבלות עוד לכוח קנייה: הן מבטאות אתגר רחב למשטר, המשלב משבר כלכלי, דרישות לחירויות פוליטיות ודחייה גוברת של הרפובליקה האסלאמית. הכעס, שהחל כגיוס נגד יוקר המחיה הגבוה, הפך במהרה לתנועה הדורשת זכויות יסוד ושינוי מערכתי, וכעת מהדהדות בה סיסמאות עוינות בגלוי לממשלה.
מיוקר המחיה ועד למחאה פוליטית
בתחילה, התקהלויות רבות התקיימו בבזארים ובאזורי קניות, כשהן מונעות על ידי אינפלציה, פיחות הריאל (המטבע האיראני) וקשיים במילוי צרכים בסיסיים. לסגירת חנויות ולשביתות הצטרפו סטודנטים, עובדים ותושבי ערים בינוניות ופרבריות, מה שהרחיב את המחאות הרבה מעבר לטהרן. בכמה ערים, הסיסמאות התפתחו במהירות: מעבר לביקורת על המשבר הכלכלי, המפגינים החלו לכוון את המנהיג העליון ואת הרפובליקה האסלאמית עצמה, סימן לכך שהאמון הפוליטי נשחק קשות.
החירויות שדרשו המפגינים
הדרישות כעת חורגות מעבר לסוגיות של שכר או מחירים בלבד: מפגינים קוראים לחופש הביטוי, לחופש להפגין בדרכי שלום, לסיום הדיכוי והצנזורה השיטתיים ולמערכת משפטית עצמאית. סרטונים ועדויות רבים מכילים קריאות "לשים קץ לרפובליקה האסלאמית" ולכונן מערכת שבה אזרחים יוכלו באמת לבחור את מנהיגיהם. המחאות מתמקדות גם באפליה ובאי-שוויון: מספר אזורים מודרים, כמו גם מיעוטים אתניים, מגנים את היעדר שוויון הזכויות ואת הדיכוי הספציפי שהם אומרים שהם מתמודדים איתו.
דיכוי, מעקב וניתוק מהחברה
בתגובה לתנועה זו, הרשויות חיזקו את נוכחותם של כוחות הביטחון, השתמשו בגז מדמיע, תחמושת חיה במקרים מסוימים, וביצעו מאות מעצרים, על פי ארגוני זכויות אדם. רשויות המשפט חזרו והדגישו כי כל השתתפות ב"התקהלויות בלתי חוקיות" וכל קריאה להפגנה "תיענש בחומרה", מה שממחיש את העדיפות שניתנת לביטחון על פני זכויות אזרח. בינתיים, הגבלות על גישה לאינטרנט ומעקב מוגבר אחר הרשתות החברתיות מראות כי שליטה במידע היא דאגה מרכזית עבור המשטר. למרות זאת, תמונות של צעדות, סיסמאות אנטי-ממשלתיות והלוויות שהפכו לעצרות ממשיכות להסתובב, סימן לניתוק עמוק בין ההנהגה לחברה.
תנועה רב-גונית, איפשהו בין רפובליקה למונרכיה
המחאות אינן הומוגניות: חלק מהמפגינים קוראים לרפובליקה דמוקרטית חילונית או פלורליסטית, בעוד שאחרים אף מרחיקים לכת ודורשים את השבת המלוכה, במיוחד סביב דמותו של רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון. סיסמאות בעד חזרתו נשמעו בכמה ערים, לצד סיסמאות עוינות למנהיג העליון ולכל האליטה השלטת. ויכוח זה על העתיד הפוליטי מראה שהתנועה לא רק דוחה את המצב הנוכחי; היא גם יוזמת מאבק רעיונות על סוג המשטר שיכול לרשת את הרפובליקה האסלאמית.
מנוצ'ר בחטיארי, פנים של המחאה
בהקשר זה, כפי שמסביר RFI , דמויות מתנועות מחאה קודמות הפכו לסמלים, כולל מנוצ'ר בח'טיארי, אביה של פויה בח'טיארי, מהנדס צעיר שנעלם במהלך מחאות 2019. לאחר שהורשע, הוא מגנה את הדיכוי והלחץ על משפחתו, וקורא לאחדות איראנית כדי להשיג שינוי משטר, ואף תומך בפומבי בהחזרת המלוכה. סיפורו ממחיש את המחיר האנושי של מעורבות פוליטית באיראן ומגלם, עבור חלק, את ההמשכיות בין התקוממויות העבר לבין ההתגייסות הנוכחית למען צדק, כבוד וחירויות.
ניתוחים של התקשורת ומומחים מתכנסים לנקודה אחת: בעוד שהמשבר הכלכלי היה הטריגר, לב הבעיה הוא כעת משבר לגיטימציה למשטר. בין מקרי המוות במהלך ההפגנות, המעצרים ההמוניים והפער ההולך וגדל בין ציפיות האוכלוסייה לתגובות הממשלה, התנועה מדגישה דרישה לשינוי פוליטי עמוק, החורג מעבר לשאלות של כוח קנייה גרידא.
