הרמוני אלברטיני, סופרת ויוצרת תוכן, נתונה מדי יום לתגובות על גופה ולציוויים "להתעשת". במקום לשתוק, היא בחרה להגיב ישירות, בנאום שהפך ויראלי: לא היא צריכה לרדת במשקל, אלא העולם צריך להפסיק להפלות.
"זה לא תפקידי לרדת במשקל."
בהזמנת כלי התקשורת Filtre, הרמוני אלברטיני מסבירה ש"שומנות" אינה רק עניין של "דעות", אלא סוג של אפליה המשפיעה על כל היבט בחיים: מרחבים ציבוריים, עבודה, בריאות ואינטימיות. היא מזכירה לנו ששמנה אינה בהכרח משמעותה חוסר בריאות, ומבקשת דבר אחד פשוט: שאנשים יתעדכנו את עצמם לפני שהם שופטים. לנוכח מסרים כמו "את שמנה מדי" או "את הבעיה", היא הופכת את הפרספקטיבה: לא גופים צריכים להתאים את עצמם, אלא הנורמות צריכות להפסיק להעניש אנשים שלא מתאימים לתבנית.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
השפלות שאורבות בכל מקום
בתיאורה, יוצרת התוכן מתארת חיי יום יום רצופים במכשולים: כיסאות צרים מדי במסעדות, מושבי מטוס צמודים מדי, אטרקציות או תיאטראות שבהם היא לא ממש "משתלבת". היא מסבירה שאומרים לה כל הזמן שזה תלוי בה "להסתגל" - למרחב הפנוי, למבטים, לתגובות - כאילו העולם לא נועד להכיל את כל הגופים.
אלימות היא לרוב האכזרית ביותר במרחב הפרטי: גברים אומרים לה שהם נהנים מחברתה, אך מסרבים לכל מערכת יחסים עד שהיא יורדת במשקל. הצהרות אלה מסמנות דחייה כפולה: פובית לשמנה ושנאת נשים.
אפליה שיטתית מתועדת היטב
המסר של הרמוני מבוסס על מציאות סטטיסטית. מחקר שצוטט על ידי גבריאל דיידייה מראה כי אישה שמנה נוטה להתקבל לעבודה עד פי שמונה פחות, וגבר שמן פחות פי שלושה, אם כל שאר הדברים נותרים שווים. המשכורות נמוכות יותר, קידומים נדירים יותר, ופוביה מפני שמנים נותרה תופעה שכיחה בחברות. אפילו באופנה, שבה תצוגות מסלול כוללניות זוכות לתשואות גוברות, "החזרה לרזון", המונעת על ידי השימוש באוזמפיק ובמוצרים דומים, דוחקת לשוליים דוגמניות במידות גדולות, ודוחקת את החיוביות לגוף ל"פעלול יחסי ציבור" בלבד.
הבעיה היא לא הגוף שלנו.
בכך שהיא סירבה להפוך ירידה במשקל לתנאי לאושרה, הרמוני אלברטיני מערערת על הרעיון שרזון הוא תנאי מוקדם לאהבה, הצלחה או כבוד. היא מזכירה לנו שהמרדף אחר "גוף אידיאלי" יכול להרוס יותר מאשר "לשפר" חיים, במיוחד כאשר מרדף זה מוצג כחובה מוסרית.
המסר שלה ברור כשמש: אין צורך לסלוח לגופנו על קיומו. מה שצריך להשתנות הוא לא הצלליות שלנו, אלא המבנים - החל ממושבים צפופים ועד למגייסים מפלים - והגישות שממשיכות להאמין שהשפלת אנשים שמנים היא דעה ולא מעשה אלימות.
