גופן של נשים ממשיך להיות מפוקח, מנותח ונבחן - אפילו כשמדובר באייקוני אופנה בינלאומיים. גל הביקורת האחרון המכוון לאשלי גרהם מוכיח זאת: למרות התקדמות תנועת החיוביות לגוף, פוביה לשמן נותרה מושרשת עמוק בתודעה שלנו.
אשלי גרהם, חלוצה של אופנה מכילה יותר
במשך למעלה מעשור, אשלי גרהם ביססה את מעמדה כאחת הפנים המובילות של גיוון גופני באופנה. בשנת 2016, היא עשתה היסטוריה כשהפכה לדוגמנית הראשונה במידות גדולות שעיטרה את שער גיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד. סמל רב עוצמה בתעשייה שנשלטה זה מכבר על ידי גזרות רזות במיוחד.
על מסלולי האופנה, בשבועות האופנה ועל השטיח האדום, היא דוגלת ברעיון פשוט אך עוצמתי: לכל סוגי הגוף יש את מקומם. גזרות חטובות, ירכיים נדיבות, בטן מוגדרת, זרועות מעוגלות - שום דבר לא צריך להיות מוסתר או מתוקן. המסר שלה ברור: יופי אינו עניין של גודל, אלא של נוכחות. ובמהלך השנים, היא דיברה רבות על קבלה עצמית, על הלחץ להתאים את עצמה לסטנדרטים של יופי ועל הצורך לייצג את מגוון הגופים. קול מחויב בעולם שבו הדימוי עדיין שולט בכיפה.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
מפולת של תגובות על מבנה הגוף שלה
לאחרונה, תמונות של הדוגמנית עוררו גל של תגובות ברשתות החברתיות. חלק מגולשי האינטרנט שפטו את קימוריה "מוגזמים", בעוד שאחרים לעגו לחלקים מסוימים בגופה.
הערה מסוג זה נופלת תחת הקטגוריה של מה שמכונה "שיימינג של שמנים": לעג או אפליה על רקע משקל. תופעה זו מתועדת במחקרים רבים במדעי החברה, המראים שאנשים הנתפסים כ"בעלי משקל עודף" חשופים יותר לשיפוט הציבור - ונשים בפרט.
עם זאת, על פי ארגון הבריאות העולמי, לסטיגמה הקשורה למשקל יכולות להיות השלכות פסיכולוגיות משמעותיות: חרדה, דיכאון וירידה בדימוי העצמי. הבעיה, אם כן, אינה מוגבלת למספר מצומצם של הערות לא הולמות. היא נוגעת לבריאות הנפש ולכבוד הבסיסי לאנשים.
שומן פוביה מתמשך באופנה
בעוד שגיוון גופני בהחלט צובר התקדמות בכמה קמפיינים פרסומיים ובכמה מסלולי אופנה, הסטנדרטים הדומיננטיים נותרו חזקים. בשנים האחרונות, מספר משקיפים הבחינו בתחייה ניכרת של רזון קיצוני בתחומים מסוימים של האופנה, המונעת על ידי טרנדים אסתטיים ודיונים סביב טיפולי הרזיה.
בהקשר זה, הנראות של אשלי גרהם מקבלת מימד מסוים. היא מגלמת אלטרנטיבה לנורמות מגבילות ומזכירה לנו שגופים מפותלים, מחוטבים, חושניים או חזקים אינם "טרנד", אלא מציאות. דמויות דוגמנות אחרות, כמו לטיסיה קסטה, דיברו גם הן על התפתחות הסטנדרטים והלחץ המופעל על דוגמניות במהלך העשורים. האופנה משתנה, אך הדרישות נותרות.
כאשר ביקורת מגיעה גם מנשים
אלמנט בולט בפרק זה: חלק מהתגובות השליליות הגיעו מנשים אחרות. תצפית זו מעלה שאלות: האם סטנדרטים של רזון מושרשים כה עמוק עד שלעיתים הם מלבים השוואה ויריבות, על חשבון סולידריות? שומןפוביה אינה אך ורק מעשה של אנשים זדוניים. היא משובצת במערכת תרבותית שמעריכה צורות גוף מסוימות והופכת אחרות לבלתי נראות. פירוק מערכות אלה דורש זמן, מודעות ורצון קולקטיבי אמיתי.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
דיון החורג מעבר לבתי הקולנוע
הבעיה אינה רק אופנה. במדינות רבות, ארגונים מגנים אפליה על רקע משקל בתעסוקה, בתחום הבריאות ובתקשורת. מחקר משנת 2019 שפורסם בכתב העת The Lancet Public Health הדגיש כי "סטיגמה על משקל יכולה לפגוע בבריאות הכללית, ללא קשר למדד מסת הגוף". החוקרים קראו להבחנה בין "בריאות הציבור לשיפוט מוסרי".
בסופו של דבר, על ידי המשך פוזות, הליכה על המסלול ולדבר בגלוי, אשלי גרהם מזכירה לנו שאף צורת גוף לא צריכה להיות נושא ללעג. גופה אינו נושא לדיון ציבורי: הוא שלה. בעוד שסטנדרטים מתפתחים, התגובות שמעוררות דמויות "לא סטנדרטיות" כביכול מוכיחות שעדיין יש דרך ארוכה לעבור. כל הצהרה, כל ייצוג אסרטיבי, תורם אפוא להרחבת המרחב. ולחיזוק אמת בסיסית: גופך, בכל ייחודו, ראוי לכבוד ולנראות.
