מדיה חברתית יכולה להיות מגרש משחקים מדהים, אבל גם שדה מוקשים אמיתי. סיריל שריינר, יוצר תוכן צרפתי הידוע בסרטונים הומוריסטיים שלו בטיקטוק ובאינסטגרם, למד זאת בדרך הקשה. ה"מתיחה" האחרונה שלו, המדמה את חטיפתו של הפאג שלו אלברט, עוררה גל כעס אדיר ברשת, והפכה את מה שהוא ראה כ"בדיחה" לשערורייה ויראלית.
התרמית שהלכה רחוק מדי
הכל התחיל לפני כחודש. סיריל שריינר יצר סרטוני מעקב מזויפים המראים את החטיפה לכאורה של אלברט על ידי זרים רעולי פנים (הוא אפילו לא השתמש בכלב האמיתי שלו: שק תפוחי אדמה שימש כמחליף). ב-5 בפברואר, הוא פרסם סרטון מרגש שבו הוא "מצא" את אלברט, כשהוא מעמיד פנים שהוא מרגיש הקלה עצומה. עוקביו, שהתרגשו מהסיפור, שיתפו סיפורים משלהם על חיות מחמד אבודות, מתוך אמונה שכל העניין מבוים.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
הווידוי וההתנצלות הפומבית
לנוכח לחץ גובר ומחלוקת, הודה שריינר בשקר שלו ב-10 בפברואר בסרטון התנצלות שפורסם בטיקטוק ובאינסטגרם. הוא הסביר שכוונתו הראשונית הייתה הומוריסטית בלבד: "רציתי ליצור בידור, שמחה", אמר, תוך שהוא מודה שיש דברים "שאינם לבדיחות". הוא הודה שפעל בטיפשות והתעקש שמעולם לא התכוון לזלזל באנשים שאיבדו את חיות המחמד שלהם.
סיריל שריינר גם שיתף כי עברה עליו "שנה אישית קשה", שהתאפיינה באכזבה הדרגתית מהרשתות החברתיות ובהפקה כמעט אוטומטית של סרטונים. הוא טוען שלא פעל מתוך חישוב כלכלי, אך מודה שאיבד שותפויות, אמינות וכסף בגלל החטיפה המזויפת הזו.
הכעס המתפרץ של משתמשי האינטרנט
למרות התנצלויות אלו, התגובה הציבורית הייתה עזה. אלפי משתמשי אינטרנט הביעו את זעמם, וכינו את המחווה "מניפולטיבית", "חסרת כבוד" או גרוע מכך. רבים חשו כי "תרמית זו מזלזלת בכאבן של משפחות שסבלו באמת מגניבת חיות מחמד". קריאות לחרם התרבו: לייקים הוסרו, מנויים בוטלו, ואף היו איומים בתביעות משפטיות נגד הפלטפורמות בגין מידע שגוי. תוך ימים ספורים בלבד, סיריל שריינר הפך ממשפיען פופולרי למנודה דיגיטלי.
מקרה זה ממחיש בצורה מושלמת את הסיכונים הכרוכים ביצירת תוכן בכל מחיר. סיריל שריינר, שבנה את המוניטין שלו על הומור אבסורדי ומערכונים משפחתיים, מצטרף לרשימה של משפיענים שחצו את הגבול אל ההומור. חיי בעלי חיים אינם דבר שאפשר להתעלם ממנו, ואין זה מקובל לנצל את מצוקתם כדי ליצור באזז. העמדת פנים של חטיפת בעל חיים, אפילו עבור מערכון לכאורה, מזלזלת בטראומה אמיתית שחוו אלפי משפחות שחיות המחמד שלהן נגנבו באופן טרגי. סוג זה של תוכן חוצה גבול אתי: מאחורי ההומור מסתתר סבל אמיתי, ואסור להשתמש בו כ"חומר קומי" בלבד.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
בסופו של דבר, מחלוקת זו אינה רק "שערורייה חד פעמית": היא משמשת כתזכורת לכל יוצרי התוכן ולקהילותיהם. מעורבות וזמזום לא צריכים לקבל עדיפות על פני כבוד ואחריות. המקרה של סיריל שריינר וכלב הפאג שלו אלברט מדגים שברשתות החברתיות, הגבול בין הומור לחוסר כבוד יכול להיות דק מאוד.
