הו גאיון, חברה לשעבר בלהקת הבנות הקיי-פופ הדרום קוריאנית 4MINUTE, סיפרה לאחרונה סיפור מרגש על הסיבות שהובילו אותה לעזוב את דרום קוריאה, מדינה שהייתה מרכזית בקריירה שלה. כשהיא מוטרדת, מתמודדת עם הפרעת אכילה ומושפעת עמוקות מטרגדיה משפחתית, הזמרת מסבירה מדוע העזיבה הפכה, עבורה, לפעולת הישרדות.
אליל דור שני שנשבר מלחץ
הו גאיון הופיעה לראשונה בשנת 2009 כסולנית של 4MINUTE, אחת מלהקות הבנות האייקוניות ביותר של הדור השני של הקיי-פופ. במשך שנים היא גילמה את דמותה של מה שנקראת אלילת המושלמת: מוכשרת, מחייכת ותמיד מקצועית מול המצלמות. אלא שמאחורי החזות הזו, המציאות הייתה אפלה הרבה יותר.
במהלך הופעה שהופיעה לאחרונה בתוכנית הקוריאנית "You Quiz on the Block", היא חשפה כי הייתה קורבן לבריונות והייתה מעורבת במקרה של "אלימות בבית הספר", אותו בחרה לסבול בשתיקה במקום לדבר או להגן על עצמה. היא גם הסבירה כי היא סובלת מבולימיה: היא הייתה אוכלת עד שכאב פיזי אילץ אותה להפסיק, ולא מסוגלת להודות בהפרעה שלה בפני הסובבים אותה.
צער בלתי נסבל ומילים כואבות
מעבר ללחצים של סביבתה ולהפרעת האכילה שלה, הו גאיון נאלצה להתמודד גם עם טרגדיה משפחתית: מותו הפתאומי של אחיה הבכור. הלם זה סימן נקודת מפנה בחייה. הו גאיון מגדה שלאחר מותו, הוריה, מוצפי צער, אמרו לה, "אלמלא את, גם אנחנו היינו רוצים להצטרף אליו". מילים הרסניות לאישה צעירה שכבר הייתה שברירית, שהטביעו אותה עמוק יותר באשמה וסבל. קוריאה, ארצה, הפכה אז לשם נרדף לפצעים מצטברים: בריונות, הפרעות אכילה, אבל ואי הבנות משפחתיות.
עזיבת קוריאה כדי לשרוד: גלות הכרחית
אל מול הצטברות הכאב הזו, הוא גאיון קיבלה לבסוף החלטה רדיקלית: לעזוב. היא החליטה להתיישב בבאלי, אינדונזיה, שם היא גרה כשלוש שנים. שם, היא מצאה סביבה שלווה יותר, הרחק מאור הזרקורים, מציפיות התעשייה ומהזיכרונות שרדפו אותה. כדי לאפשר את העזיבה הזו, היא אף מכרה את דירתה בסונגסו-דונג, סיאול, כמו גם את מכוניתה, ובכך ניתקה באופן סמלי את הקשרים החומריים עם חייה בעבר. זו לא הייתה בריחה לנוחות, אלא החלטה להישרדות רגשית: באלי הפכה למרחב עבורה לבנייה מחדש, לנשום ולהגדיר את עצמה מחדש מחוץ לתווית ה"אליל".
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
מכוכבת קיי-פופ לאישה המחפשת שלווה
מאז פירוקה של 4MINUTE בשנת 2016, הו גאיון פנתה בהדרגה למשחק ולחיים פרטיים יותר. בשנת 2024, היא שוב כבשה את תשומת ליבו של הציבור כששיתפה את חייה בבאלי באמצעות תוכן מקוון, וחשפה אישה פשוטה וטבעית יותר, המחפשת שלווה פנימית ולא תהילה. סיפורה שופך אור על הצד הנסתר של קיי-פופ:
- לחץ קיצוני על הגוף והתדמית.
- שערוריות ושמועות על "אלימות בבית הספר" שהורסות מוניטין.
- השתיקה הכפויה סביב הפרעות נפשיות ואכילה.
באמצעות סיפורו, הוא גאיון מעניק פנים אנושיות לסבלים הללו, שלעתים קרובות בלתי נראים, ומזכיר לנו שמאחורי כל אליל מסתתר אדם שעשוי להיות על סף התפרקות.
סיפורה של הו גאיון הוא לא רק סיפורה של זמרת שעזבה את ארצה, אלא סיפורה של אישה שנאלצה להימלט מסביבה רעילה כדי לשרוד. בכך שהיא מדברת בגלוי על הבולימיה שלה, ההטרדות שסבלה והכאב של אובדן אחיה, היא שוברת טאבו שעדיין שורר בתעשיית המוזיקה הקוריאנית ומעודדת אמנים אחרים - ומעריצים - להתייחס ברצינות לבריאותם הנפשית.
