לאחר ירידה במשקל, קלואי קרדשיאן פתחה את הביקורת סביב המראה שלה.

קלואי קרדשיאן שיתפה הצהרה נדירה, כמעט כואבת, וכנה בפרק האחרון של הפודקאסט שלה , "קלואי בארץ הפלאות". אשת העסקים וכוכבת הריאליטי סיפרה על משהו ששמרה לעצמה זמן רב: כיצד האופן שבו אחרים תפסו אותה השתנה באופן דרסטי לאחר השינוי הפיזי שעברה. עדותה מדברת רבות על ההטיות סביב המראה החיצוני בזמננו.

לפני ואחרי שזה כואב

קלואי קרדשיאן החלה את השינוי שלה באמצע שנות ה-2010. מסע אישי, אותו תיעדה לאורך השנים ברשתות החברתיות שלה. מאחורי השינוי הגלוי הזה מסתתרת מציאות עדינה יותר: האופן שבו אנשים מסתכלים עליי משתנה. "כשהייתי יותר עקומה, התייחסו אליי בצורה שונה מאוד מקורטני וקים. כשהורדתי הרבה במשקל והמראה שלי השתנה, היחס שקיבלתי השתפר בהרבה", היא התוודתה בפודקאסט שלה. היא לא עושה את ההערה הזו כדי להתלונן, אלא כדי להדגיש דינמיקה חברתית שגורמת לה אי נוחות עמוקה.

"אני אותו אדם"

זה כנראה המשפט שמסכם בצורה הטובה ביותר את רגשותיה. קלואי קרדשיאן זוכרת בבירור את האנשים שבעבר התעלמו ממנה או זלזלו בה, והחלו לחייך אליה ברגע שדמותה השתנתה. "מעולם לא שכחתי את אלה שהיו רעים או לא נעימים אליי, אבל מקסימים לקורטני ולקים", הסבירה.

מבחינתה, המסקנה ברורה: "אני אותו אדם, אבל מבחינה אסתטית, אני נראה שונה. היחס שלך אליי כל כך שונה, וזה גורם לי לאי נוחות. זה העולם שאנחנו חיים בו, ואני לא אוהב אותו".

תגובות שלא מנטרלות

אפילו כיום, למרות הצהרותיה הפומביות והמסע האישי שלה, קלואי קרדשיאן מתמודדת באופן קבוע עם ביקורת על הופעתה תחת פוסטים שלה. חלק ממשתמשי האינטרנט שופטים אותה כ"משתנה מדי", בעוד שאחרים בוחנים בקפידה כל תמונה, כל שינוי. זוהי מציאות שנשים רבות חוות בקנה מידה קטן יותר, אך היא מקבלת סדר גודל מסוים ברשתות החברתיות של כוכבת שעוקבים אחריה מאות מיליוני אנשים.

זו גם הסיבה שמייסדת "גוד אמריקן", מותג הידוע במחויבותו ל"כל סוגי הגוף", בחרה לסגת. גוף האישה - בין אם מפורסם ובין אם לאו - לא צריך להיות נושא לדיון ציבורי: כל אישה חופשית לעשות בו כראות עיניה, בין אם זה בבחירות הלבוש שלה, עלייה או ירידה במשקל, או התפתחות עם הזמן בהתאם להעדפותיה האישיות.

דרך עדות זו, קלואי קרדשיאן שמה את האצבע על משהו שרבים חשים אך לא תמיד מעזים לומר: האופן שבו החברה מתגמלת או מענישה גופים. דבריה השקטים והצלולים מזכירים לנו שמעבר לשינויים פיזיים, אולי דווקא הפרספקטיבה הקולקטיבית שלנו צריכה להתפתח.