סינתיה אריבו, כוכבת הסרט "Wicked 2", מוצאת את עצמה במרכז ויכוח סוער לאחר שהפכה למטרה חוזרת ונשנית של לעג וממים ברשתות החברתיות במהלך קידום הסרט. יש הרואים בכך "סתם הומור קליל", בעוד שאחרים מגנים "דינמיקה גזענית" ו"הטרדה מקוונת אמיתית", מה שמצית מחדש את השאלה כיצד נשים שחורות זוכות ליחס בתרבות האינטרנט.
שחקנית תחת אש מצד ממים
סינתיה אריבו, המגלמת את אלפאבה לצד אריאנה גרנדה בעיבוד הקולנועי "Wicked", נוכחת בכל מקום בסרטונים, במונטאז'ים ובפרודיות שמסתובבות ב-X (לשעבר טוויטר), טיקטוק ופלטפורמות אחרות. קטעים מראיונותיה, הופעותיה על השטיח האדום או הופעותיה בטריילרים מבודדים, מוגזמים ומוזנחים, והופכים ל"רפרנסים" ויראליים המשמשים מחוץ להקשר.
עבור חלק ממשתמשי האינטרנט, מדובר בסך הכל ב"הקנטה קטנה", "הומור טיפוסי של מדיה חברתית", מה שלא גורע מההערכה לעבודתה כשחקנית. אחרים, לעומת זאת, מציינים שהחזרה, כמות התוכן וההתמקדות הכמעט אובססיבית בה דוחפים את הלעג הזה לתחום של הטרדה מקוונת.
@culturepoppy כנראה שיש עוד 20 שפספסתי 😩 סינתיה מריצה סרטוני תגובה כמו חיל הים! #cynthiaerivo #רשע #סרטוניתגובה #משמעותיתרבותית #תרבותפופ ♬ צליל מקורי - poppy
"זו גזענות": ויכוח מהותי
חלק מהציבור וכמה פרשנים מגנים את המימד הגזעי באופן שבו סינתיה אריבו מופנית למטרה. הם מציינים שבשנים האחרונות, שחקניות שחורות רבות בעלות פרופיל גבוה - החל מ"בת הים הקטנה" של האלי ביילי ועד גיבורות אחרות של זיכיונות פופולריים - ספגו מטח של ממים ותגובות תוקפניות, מעבר לביקורת המסורתית.
יש אנשים שרואים דפוס חוזר בקמפיינים הלעגניים הללו: פנים שחורות, במיוחד פנים נשיות, משמשות באופן לא פרופורציונלי כ"חומר גלם" קומי, לעתים קרובות מופנות לדה-הומניזציה או מצטמצמות לקריקטורות. לעומת זאת, משתמשי אינטרנט אחרים טוענים שהכל תלוי בדמות, בשיווק או בסגנון של השחקנית, ומסרבים לראות בעיה אתית כל עוד, לדעתם, אין עלבון מפורש או הסתה לשנאה.
@ihatekaiahansen כאילו תיאורים של גוף שחור גברי ושרירי מרגישים מאוד מוכרים לא יודע #גריןסקרין #רשע ♬ רשעים: לתמיד (טריילר רשמי) - סינתיה אריבו ואריאנה גרנדה
בין חופש הלעג להטרדה מקוונת
מעבר ל"מקרה של סינתיה אריבו", מספר קולות קוראים להרהור על הגבול שבין חופש הלעג לבין בריונות ברשת. מבקרים מציינים כי גם ללא כוונה גזענית גלויה, להשפעה המצטברת של אלפי פוסטים שליליים יכולה להיות השפעה פסיכולוגית של ממש על האדם המכוון ולתרום לאווירה עוינת כלפי קבוצות מסוימות.
מגיני הממים הללו טוענים שהאינטרנט תמיד פעל באמצעות הגזמה, חתרנות ואירוניה, וכי פגיעה בסלבריטאים היא "חלק ממשחק" התהילה. חילוקי דעות עמוקים אלה מלבים ויכוח רחב יותר: עד כמה רחוק יכול להגיע הומור מקוון כאשר הוא מכוון שוב ושוב למיעוטים שכבר מיוצגים בחסר או מותקפים לעתים קרובות?
שחקנית בלב סערת התקשורת
סינתיה אריבו עצמה התבטאה בעבר וגינתה צורות מסוימות של עריכת תמונות או הערות שהיא רואה כפוגעניות ומשפילות, במיוחד בנוגע לעיצובים הוויזואליים של "Wicked". היא גם דנה בסכנות של בריונות ברשת ובכמה בקלות אספסוף אנונימי יכול לתקוף אנשים שהם לא מכירים מאחורי מסך.
היקף הממים הנוכחי המכוון אליה מעלה שאלה כפולה: זו של האחריות האישית של יוצרי תוכן וזו של הפלטפורמות המאפשרות לדינמיקות שעלולות להיות רעילות לשגשג בשם המעורבות. בין הומור בנאלי לאלימות סמלית, "מקרה סינתיה אריבו" חושף אפוא את המתחים סביב ייצוג נשים שחורות ואתיקה של תרבויות מקוונות.
