בדיקת השעה בטלפון או בשעון נראית בלתי מזיקה. עם זאת, פעולה פשוטה זו חושפת כיצד המוח שלנו מנהל פעולות לביצוע מאוחר יותר. פסיכולוגים מתייחסים לכך כזיכרון פרוספקטיבי מבוסס זמן, כלומר היכולת לזכור לעשות משהו בזמן מסוים. מחקר שנערך לאחרונה מראה שמה שחשוב הוא לאו דווקא התדירות שאנחנו בודקים את השעה, אלא איך ומתי אנחנו עושים זאת.
מדוע חוקרים התעניינו בשעון
חוקרים רצו להבין מדוע אנשים מסוימים טובים יותר בכיבוד כוונותיהם הקשורות לזמן מאשר אחרים, ומדוע יכולת זו פוחתת עם הגיל. הם התמקדו בניטור זמן - אותם רגעים שבהם אנו בודקים את השעון כדי לראות אם הגיע הזמן הנכון לפעול. מסקנתם מפתיעה: אסטרטגיה חשובה יותר מתדירות.
חוויה קרובה לחיים האמיתיים
במחקר, 223 מבוגרים בגילאי 19 עד 86 ביצעו משימת זיכרון תובענית תוך כדי זיכרון לחיצה על מקש כל 60 שניות. שעון היה גלוי ונגיש בחופשיות, כמו בחיי היומיום. החוקרים ניתחו את המספר הכולל של מבטים בשעון ועד כמה מבטים אלה היו ממוקדים, או לא, ממש לפני הרגע המכריע.
מה מגלה דרך ההתבוננות שלך בזמן
התוצאות ברורות. בעלי הביצועים הגבוהים ביותר אינם אלו שבודקים את השעה בתדירות הגבוהה ביותר, אלא אלו שבודקים אותה בעיקר ככל שמועד אחרון מתקרב. בדיקה מתמדת של השעה יכולה לשקף הסחת דעת או חרדה מבלי לשפר את היעילות. לעומת זאת, בדיקה ממוקדת מדגימה ניהול קשב טוב ויכולת לצפות מראש.
תפקיד הגיל בניהול זמן
המחקר מראה גם כי הירידה בביצועים הקשורה לגיל מוסברת במידה רבה על ידי שינוי באופן ניטור הזמן. יותר ממחצית ההבדלים שנצפו קשורים לפחות בדיקה אסטרטגית. משמעות הדבר היא שלא רק הזיכרון משתנה עם הגיל, אלא גם האופן שבו אנו מסנכרנים עם הזמן, וניתן לפתח אסטרטגיה זו.
מה זה משנה בחיי היומיום
בחיי היומיום, תוצאות אלו מעודדות אותנו לבחון את מערכת היחסים שלנו עם השעון. בדיקת הזמן ללא תוכנית לא ממש עוזרת. מצד שני, להחליט מתי להסתכל עליו או להסתמך על תזכורות חיצוניות יכולות לשחרר את תשומת ליבנו.
בקיצור, בדיקת הזמן אינה רק רפלקס. זוהי אינדיקטור עדין אך רב עוצמה לאופן שבו אנו מנהלים את הזמן ואת כוונותינו לעתיד. השאלה האמיתית אינה באיזו תדירות בודקים את הזמן, אלא מתי ולאיזו מטרה.
