בובות פרווה, לגו, סרטים מצוירים ומשחקי וידאו כבר לא רק לילדים. מספר הולך וגדל של מבוגרים, המכונים "ילדולטס", מודים בגלוי בקשר שלהם לחפצים רגרסיביים אלה. האם זהו טרנד חולף או סימפטום של אי נוחות עמוקה יותר בין-דורית?
מגמה תרבותית המתרחבת במהירות
המונח "kidulte", שילוב של "kid" (ילד) ו"מבוגר", מתייחס למבוגרים שממשיכים לצרוך מוצרים המקושרים באופן מסורתי לילדות. זה כולל פסלוני אספנות, משחקי וידאו רטרו, ספרי צביעה, בגדים עם דמויות מצוירות וכנסי תרבות פופ (כגון קומיקון או יפן אקספו).
התופעה רחוקה מלהיות שולית, אלא גדלה באופן משמעותי. בשנת 2023, על פי מחקר של החברה הבריטית מינטל , 27% מהמבוגרים בגילאי 25 עד 44 דיווחו על קניית צעצועים לעצמם. נתון זה נמצא במגמת עלייה מתמדת מאז 2019. מותגים הבינו זאת בבירור: לגו, למשל, השיקה סדרות פרימיום שתוכננו במיוחד למבוגרים, המשלבות נוסטלגיה ותחכום.
תשובה לחוסר הוודאות של הבגרות?
מאחורי מגמה זו מסתתרת דינמיקה עמוקה יותר. תופעת ה"ילדות" היא בעיקרה אסטרטגיית התמודדות מול חברה הנתפסת כגורמת חרדה. משברים כלכליים, סביבתיים ופוליטיים... עבור רבים בשנות השלושים והארבעים לחייהם, עולם המבוגרים מתחרז עם חוסר יציבות וחוסר יציבות. החזרה לעולם הילדות מציעה אז מפלט.
זה מאפשר לאדם להתחבר מחדש לזיכרונות מנחמים, להחזיר לעצמו את תחושת השליטה והקלילות בחיי היומיום שלעיתים יכולים להרגיש כבדים. כפי שמסבירה הסוציולוגית הצרפתייה ססיל ואן דה ולדה, מומחית לנוער אירופי, "המעבר לבגרות הפך לתהליך ארוך, לא ודאי ולעתים קרובות מקוטע. בהקשר זה, ציוני דרך מסוימים בילדות משמשים כעוגנים".
בין צרכנות לבניית זהות
ישנם מבקרים הרואים בכך הרחבה של חברת הצריכה, שבה הכל הופך לסחור, אפילו נוסטלגיה. עבורם, תופעת הקידולט מנוצלת על ידי מותגים ככלי שיווקי. ואכן, המוצרים הממוקדים - לעתים קרובות יקרים - עוסקים יותר באיסוף מאשר בשימוש יומיומי, ולפעמים תורמים לתדמית של קידום עצמי ברשתות החברתיות.
פרשנות זו, עם זאת, מתעלמת מהיבט חשוב: עבור קידולטס רבים, חפצים אלה אינם רק גחמה או טרנד שניתן לפרסם באינסטגרם. הם מגלמים חלק מהזהות שלהם. הם הופכים לכלי לביטוי אישי, קשר חברתי, ולפעמים אפילו חוסן פסיכולוגי. במובן זה, להיות קידולט יכול להיות גם מעשה של ניכוס תרבותי מחדש.
חזון מחודש של בגרות
תופעת ה"ילדות" מעלה שאלות גם לגבי מערכת היחסים שלנו עם בגרות. במשך זמן רב, הפיכה למבוגר פירושה נטישת בילויים "ילדותיים". עם זאת, גבול זה הולך ומטשטש. להיות מבוגר בשנת 2025 כבר לא בהכרח אומר אורח חיים סטנדרטי המבוסס על נישואין, ילדים וביטחון תעסוקתי. מבוגרים חדשים אלה טוענים לזכות לבחור את דרכם ולהמציא צורות אחרות של איזון.
בהקשר זה, חיבה לפוקימון או בניית מודל של מלחמת הכוכבים לא תיתפס עוד כרגרסיה, אלא כביטוי לחופש הביטוי והטעם. שינוי זה מתחזק עוד יותר על ידי דמויות ציבוריות המאמצות באופן מלא את "ילדותן". אמנים, ספורטאים ויוצרי תוכן כבר לא מהססים להציג את תשוקותיהם הגיקיות או הילדותיות, ובכך תורמים ללגיטימציה של תרבות זו במרחב הציבורי.
תופעה דורית שסביר להניח שתימשך?
למרות שקשה לחזות את עתידה של תופעה זו, סימנים מסוימים מצביעים על כך שהיא מבנית יותר מאשר מחזורית. מצד אחד, דורות חדשים גדלים עם תרבות פופולרית נרחבת וחסרת מעצורים. מצד שני, משברים חוזרים והולכים הופכים את הצורך בנוחות ובקלילות מתמשך יותר.
לכן, ילדים אינם סתם מבוגרים המסרבים להתבגר. להיפך, הם עשויים להיות מבוגרים המבקשים להגדיר מחדש מהי משמעות ה"התבגרות" בעולם משתנה. עולם שבו דאגה עצמית כרוכה גם בזכות לקלילות, משחק ודמיון.
בקיצור, תופעת הקידולט חורגת הרבה מעבר לגחמה חולפת. היא חושפת חיפוש אחר משמעות, שייכות וביטוי אישי בעולם שלעתים קרובות אינו ודאי. רחוק מלהיות בריחה מהמציאות, ניתן לראותה גם כדרך חדשה לחיות את הבגרות, עם קודים ורגישויות משלה.
