במשך מספר שבועות, פרשת בקהאם עולה לכותרות. הסכסוך המשפחתי המתוקשר הזה, שבו חמותה נגד כלתה, קיבל ממד בינלאומי. מעבר להיותו מכרה זהב עבור הצהובונים, שמנצלים כל הזדמנות, הסיפור הזה מהדהד בבתים רבים. לעיתים, מתפתחת יריבות שקטה עם החמות, שנראה שאינה מוכנה לחלוק את בנה.
כשהחמות מתחילה את התחרות
מאז שפרץ הסכסוך המשפחתי בין בקהאם, ויקטוריה נתפסת כמעט כמו האם החורגת האכזרית מאגדת דיסני. אשת העסקים, שזכתה לשבחים רבים בזכות עיצובי האופנה העילית שלה, מאבדת אט אט את מקומה בציבור. היא הואשמה בחבלה מכוונת בחתונת בנה ברוקלין ובהקשות על אשתו, ניקולאס פלץ, ומוצגת בתקשורת כאם רכושנית וחסרת רצון. על פי סיפורה הסנסציוני של ברוקלין, ויקטוריה רוצה לשמור את בנה לעצמה. כדי להשיג זאת, לכאורה עשתה כל שביכולתה כדי להרתיע את ניקולאס פלץ, ואף נקטה בטקטיקות מקיאווליאניות משהו. ועכשיו, היא נתפסת כצפע חסר לב, אם חורגת שתלטנית ורעילה .
סיפור פרוידיאני זה, שכמעט הפך לסנסציה תקשורתית, מתרחש גם במשפחות אחרות. מלחמת התדמית בין חמות לכלה נראית כמעט בלתי נמנעת. כבן זוג, האדם הוא קורבן משני של תלות רגשית קיצונית, אפילו מעין תסביך אדיפוס הפוך. כל מבט נושא בתוכו שיפוטיות, וכל שיחה הופכת לעימות .
אנחנו מנסות להיראות אמיצות, אבל תמיד מרגישות שאנחנו מפריעות. למרות כל המאמצים שלנו להיות מעבר לכל דופי, חמותנו לא בדיוק אוהבת אותנו. אנחנו תמיד נהיה ה"אאוטסיידר", הגלגל החמישי, הגונבות את הבן. ולא, אנחנו לא מדמיינות דברים. סיפור סינדרלה הזה מאושש על ידי הסטטיסטיקה. על פי מחקר , 60% מהנשים מדווחות על חוות מתח או אי נוחות עם חמותן, לעומת 15% מהגברים עם חמותן.
אף פעם לא טוב מספיק בשביל הבן שלו
יכולנו להיות בעלי הון עצום, הר של תארים, או אפילו להיקרא ביונסה, וחמותנו עדיין תהיה ארסית באותה מידה. בעיניה, אין לנו את מה שצריך כדי להיות החברה האידיאלית, ואנחנו בבירור לא עומדים בסטנדרטים של בנה, שאגב, יושב על כן בלתי מושג. היריבות הזו בין חמות לכלה, שהיא סימפטומטית במשפחות, עמוקה יותר מקנאה פשוטה.
כריסטין רייף, מומחית למערכות יחסים, מסכמת זאת בצורה הולמת בספרה *גוף ונפש *: "כאשר הורה מעריץ את ילדו, אף בן זוג לא יכול להתחרות בו. זהו מצב בלתי נפרד: האם ובן הזוג מרגישים תחרות, והבן מוצא את עצמו נאלץ להטיל ספק בדינמיקה הורית מבוססת זמן רב." על פי סקר, אחד מכל שני גברים מודה שהוא מרגיש לכוד בין בת זוגו לאמו, לא בטוח כיצד להגיב. לעתים קרובות, בן הזוג נשאר פסיבי, צופה במאבק הפסיכולוגי הזה בין שתי הנשים בחייו. הוא לא מראה העדפה או הטיה מחשש לאבד אחת מהן.
החמות יכולה לפקח על מפגשי הדייטים או לשמש כשדכנית, אבל היא תדחה את כל המועמדים. נכון שאין להורים אותם קריטריונים כמו לילדיהם. גם באהבה יש "תלמידות לדוגמה", וברור שאנחנו לא אחת מהן. כאשר בנם בוחר אישה תוססת, מצחיקה ויצירתית, הם יעדיפו כלה יציבה ואמידה עם ערכים דתיים ותרבותיים משותפים.
גם מראה חיצוני הוא גורם משמעותי.
ב"שלגיה", האם החורגת מטילה ספק מתמיד במראה היפה שלה כדי לקבוע מי היפה מכולן. הנסיכה בעלת השיער החום ועור החרסינה מופיעה ללא לאות בחלון הקסום הזה. היא רואה בה מיד איום שיש לחסל. האם אגדות ילדותנו מספרות את האמת? האם האם החורגת מקנאה ביופיין לכאורה? על פי כמה מחקרים, בני זוג הנתפסים כמושכים מאוד יכולים ליצור חוסר יציבות ביחסים ונטייה לקלילות דעת.
בת זוג בעלת מבנה גוף ממוצע ותכונות הרמוניות עלולה להיות נתונה אפליה מסוימת על סמך מראה חיצוני. ולעתים קרובות זה לא מכוון. במקרה זה, החמות אינה מודאגת מהאגו האישי שלה, אך היא צופה באופן לא מודע את הנזק הרגשי שייגרם לבנה. פעם תרנגולת, תמיד תרנגולת.
"בחברה שמעריכה נעורים, אטרקטיביות ואוטונומיה נשית, הכלה יכולה ליצור תחושה של ירידה בדרגה אצל החמות", מסבירה הפסיכולוגית פרדריק קורזין במאמר המוקדש לנושא זה.
תסמונת הקן הריק, נסיבות מקלות
אם חמות קרה ולא ידידותית כלפי כלתה, זהו גם רפלקס הגנתי. זה אינסטינקט אימהי שמדבר, לא איזה שד פנימי. היא מרגישה כאילו הפכה מדמות ראשית לדמות ניצבים, והמעבר הזה לפעמים קשה לקבל. כתוצאה מכך, חמותנו גורמת לנו לשלם על מצב שאנחנו לא אחראים לו.
היא נוקטת באסטרטגיה הגנתית, כאילו מישהו גנב את אוצרה היקר מכל. עבורה, הגבר הזה שאיתו היא בונה עתיד הוא עדיין ה"תינוק" שלה, ה"רכוש" שלה. כל זהותה האימהית מוטלת בספק. "רחוקה מלהיות תגובה של קנאה טהורה, ניתן לדמות את גישתה של החמות לחרדת נטישה", ממשיכה המומחה.
תמיד כצד האשם, הגורם לצרות, הגורם המשבש, אנחנו נאלצים כל הזמן להוכיח את עצמנו לחמותנו. וזה מתיש במיוחד. ובכל זאת, אפשר לבשר תקופה של שלום ולהתחיל מחדש. מערכת היחסים בין חמות לכלה היא לפעמים כאוטית, אבל אין ספק של לקחת את זה באופן אישי. לעתים קרובות, אנחנו לא הסיבה האמיתית לאומללותה.
