שחקנית הטניס המקצועית האוסטרלית דסטאן אייאבה הודיעה כי תסיים את הקריירה שלה בסוף עונת 2026. בת 25 - היא תחגוג את יום הולדתה ה-26 ב-10 במאי - ילידת מלבורן נימקה את החלטתה באכזבה עמוקה מהסביבה המקצועית, אותה היא מתארת כ"חבר רעיל".
סביבה "גזענית, מיזוגיניסטית והומופובית"
בפוסט ארוך באינסטגרם , דסטאני אייאבה מסבירה שאיבדה בהדרגה את חדוות המשחק, תוך שהיא מצטטת את משקל הציפיות ואת הקושי לבנות מחדש את חייה מחוץ לטניס. "לפעמים המשכתי לשחק כי הרגשתי שאני חייבת את זה לכל מי שעזר לי, ולפעמים, מתוך פחד להתחיל מאפס", היא מתוודה.
המדורגת כיום במספר 258 בעולם אינה מסתפקת בפרידה שקטה: היא מגנה בגלוי את "התרבות הרעילה" שלדעתה מרעילה את הספורט שלה. "מאחורי התלבושות והמסורות הלבנות מסתתרת תרבות גזענית, מיזוגיניסטית והומופובית העוינת כל מי שסוטה מהנורמה", כותבת אייאבה. ממוצא סמואי, היא אומרת שסבלה מאפליה והערות פוגעניות לאורך הקריירה שלה.
עמדה זו משקפת אי נוחות רחבה יותר בעולם הטניס. גופים מנהלים, כמו ה-ITF וה-WTA, כבר הכירו בהיקף ההתעללות המקוונת שסובלות ממנה שחקניות. בשנת 2024, נרשמו כמעט 8,000 הודעות פוגעניות או מאיימות נגד 458 שחקניות, גברים ונשים כאחד, שלעתים קרובות קשורות להימורי ספורט.
רשתות חברתיות, זרז לשנאה
דסטאני אייאבה לא חוסכת לא ממשתמשי האינטרנט ולא ממוסדות. "אני רוצה להגיד 'לכו לעזאזל' ענק לכל מי שגרם לי להרגיש נחותה", הצהירה. כמו ספורטאים רבים, היא אומרת שהיא הייתה קורבן להטרדות ברשתות החברתיות, שפגעו הן במראה שלה והן בביצועיה. שחקניות כמו קייטי בולטר הבריטית כבר ניסו להעלות את המודעות להתעללויות הללו, אך הנורמליזציה של עלבונות ואיומים ממשיכה לערער את בריאותן הנפשית של ספורטאיות רבות.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
התחלה חדשה
למרות המרירות, דסטאני אייאבה אומרת שהיא רוצה להתמקד בדברים החיוביים: הטיולים, החברויות ושיעורי החיים. "הספורט הזה לקח ממני הרבה, אבל הוא גם לימד אותי שתמיד יש סיכוי להתחיל מחדש", היא כותבת. עם הכרזה זו, האוסטרלית פותחת דיון הכרחי על ערכים וגיוון בטניס, ספורט שנתפס זה מכבר כסמל לאלגנטיות ומכובדות, אך רבים קוראים כעת לשנותו מבפנים.
בסופו של דבר, בעזיבתה את הסבב, דסטאני אייאבה לא רק פותחת דף בקריירה מבטיחה; היא מפגינה אזעקה מפני ההתעללויות והאפליה המתמשכות בטניס המקצועי. סיפורה מדגיש את האתגרים של מערכת נוקשה עדיין וקורא לחשיבה מחודשת על התנאים לשגשוג ספורטאים, מעבר למראה החיצוני ולמסורת.
