משחק ספורט צריך להיות שם נרדף להנאה ורווחה. עם זאת, עבור נערות מתבגרות רבות, החוויה הופכת למקור של לחץ ואי נוחות. בצרפת, כמו בעולם, מתפתחת מגמה מדאיגה: נערות נסוגות בהדרגה מפעילות גופנית ככל שהן מתבגרות.
כאשר הגוף הופך למכשול
גיל ההתבגרות הוא תקופה של טרנספורמציה אינטנסיבית, וגוף המתבגר יכול לפעמים להרגיש לא בנוח. בצרפת, 63% מהנערות מודות שהן מרגישות מודעות עצמית לגבי המראה שלהן, מכשול עיקרי להשתתפות בספורט. מציאות זו אינה ייחודית לצרפת: בממלכה המאוחדת, 43% מהנערות מפסיקות לעסוק בספורט, תוך ציון סיבות דומות, החל מבעיות דימוי גוף ועד וסת, שלא לדבר על הפחד משיפוט מצד אחרים.
בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, מחקר קנדי מגלה שאחת מכל שלוש נערות מתבגרות נוטשת ספורט עד גיל 16. הסיבות זהות: שינויים פיזיים, אך גם חוסר במודלים לחיקוי מעוררי השראה ובהדרכה מתאימה. נתונים אלה משמשים תזכורת לכך שהקשר עם גוף המתבגר הוא נושא אוניברסלי הראוי לתשומת לב וחמלה.
אורח חיים שחונק את הרצון לזוז
מעבר לחששות לגבי כושר גופני, מגבלות זמן מהוות מכשול נוסף. יותר ממחצית הנערות הצרפתיות (57%) מדווחות כי לוחות הזמנים העמוסים שלהן משאירים מעט מקום לספורט. מחקרים אמריקאים מאשרים מגמה זו: בנות מרקע פחות מועדף נוטות להפסיק לעסוק בספורט פי שניים בהשוואה לעמיתיהן הגברים, עקב מחסור בזמן, מתקנים נגישים או תמיכה משפחתית.
שעות מאוחרות, נסיעות ארוכות וחוסר במתקני ספורט המיועדים להם מקשים על ההשתתפות, ואף מייאשים. תצפית זו מדגימה שהמחסום אינו רק פסיכולוגי: הוא גם לוגיסטי וחברתי.
מבטם של אחרים: נטל אוניברסלי
בחדר ההלבשה וגם על המגרש, שיקול דעת יכול להיות משתק. בצרפת, 40% מהנערות המתבגרות מדווחות על תחושה של השפלה מהאופן שבו אחרים מסתכלים עליהן. בממלכה המאוחדת, תחושה זו עולה ל-68%, ומוגברת על ידי הסטנדרטים המקודמים ברשתות החברתיות.
בקנדה, נערות צעירות מסוימות בוחרות לפרוש מספורט קבוצתי פשוט כדי להימנע מ"חשיפת גופן" או מללעוג על ידי חברותיהן. לחץ חברתי זה, בשילוב עם הפחד להישפט על ידי אחרים, תורמים ליצירת סביבה שבה ספורט מפסיק להיות הנאה והופך למקור לחרדה.
עייפות ושחיקה ספורטיבית
ברחבי העולם, נראה כי נערות מתבגרות הולכות באותו מסלול: הדרישות הגוברות של בית הספר, חיי החברה והטכנולוגיה הדיגיטלית משאירות מעט מקום לספורט. כאשר הן עוסקות בתחרות, הן אף עלולות ליצור לחץ נוסף. נשים צעירות צבעוניות או מרקע חלש מתמודדות עם מכשולים רבים עוד יותר, מה שמחמיר את ניתוקן מספורט ואת השלכותיו על בריאותן הפיזית והנפשית.
פתרונות שמשנים את משחק המשחק
לנוכח מצב זה, מספר יוזמות מוכיחות את עצמן כמעודדות. מחקר MGEN-Kantar ממליץ בעיקר על שעות מתאימות (17:00-19:00), מתקנים במיקום נוח, מפגשים גמישים והדרכה תומכת. רעיונות אלה מוצאים תהודה במקומות אחרים בעולם:
- בקנדה, תוכנית "היא משחקת" מציעה פעילויות לא תחרותיות המתמקדות בהנאה ובביטחון עצמי.
- בבריטניה, "This Girl Can" עוזרת לנערות מתבגרות להתחבר מחדש לספורט ללא לחץ ביצועים.
- באוסטרליה, "Girls Make Your Move" שואפת להפחית את שיעורי הנשירה על ידי הפיכת הספורט לכלל וגלוי.
יוזמות אלו מראות שבעזרת הקשבה והסתגלות, ניתן להחזיר לנערות מתבגרות את הרצון לנוע, תוך כיבוד הקצב שלהן והגופים שלהן.
מצב חירום בריאותי ציבורי
הירידה בעניין של נערות מתבגרות בספורט אינה רק גחמה חולפת: היא משפיעה הן על הבריאות הגופנית והן על הבריאות הנפשית. פעילות גופנית פחותה מובילה להתנהגות יושבנית מוגברת, סיכון לעלייה במשקל, בעיות במחזור החודשי, כמו גם חרדה, בידוד ואובדן ביטחון עצמי. בצרפת, כמעט אחת מכל שתי נערות מפסיקה להשתתף בספורט בין הגילאים 13 ל-18. ברחבי העולם, ארגון הבריאות העולמי מעריך כי 84% מהנערות המתבגרות אינן עומדות בהמלצות המינימום לפעילות גופנית.
לכן, החזרת שמחת התנועה לנערות מתבגרות אינה רק עניין של ביצועים: מדובר בבריאות, רווחה וביטחון עצמי. בעזרת פתרונות מותאמים אישית, ניתן להפוך את הספורט לחוויה חיובית, נגישה ומשחררת עבור כולם.
