לעתים קרובות אנו מדמיינים את הדורות הצעירים כשוויוניים יותר, חופשיים יותר ופתוחים יותר בנושאים מגדריים. עם זאת, מחקר שפורסם במרץ 2026 על ידי קינגס קולג' לונדון ו-IPSOS מצייר תמונה שונה. מחקר שנערך עם למעלה מ-23,000 איש ב-29 מדינות, מראה כי דעות מסורתיות מאוד ממשיכות להסתובב בקרב בני 15 עד 30, ובמיוחד בקרב גברים צעירים.
ציפיות מקודדות מאוד מנשים
אולי הנתון הבולט ביותר הוא זה: 31% מגברי דור ה-Z מאמינים שאישה צריכה תמיד לציית לבעלה. בולט עוד יותר, 33% חושבים שבמערכת יחסים, לגבר צריכה להיות המילה האחרונה בהחלטות חשובות. רחוק מלהיות אנקדוטליות, תשובות אלה מראות שהרעיון של מערכת יחסים המבוססת על שוויון עדיין רחוק מלהיות מקובל על ידי חלק קטן מהגברים הצעירים.
המחקר לא נעצר בשאלת הסמכות בתוך זוג. הוא גם מגלה ש-24% מהגברים הצעירים מאמינים שאישה לא צריכה להיראות עצמאית או אוטונומית מדי. 21% גם מאמינים ש"אישה אמיתית" לא צריכה ליזום יחסי מין. מאחורי נתונים אלה מסתתרת תפיסה צרה מאוד של נשיות: אישה מקובלת נחשבת למדודה, דיסקרטית, לא אסרטיבית מדי, לא חופשייה מדי.
מה שמרשים הוא שדעות אלה אינן רק עניין של העדפה אישית. הן חושפות השקפה היררכית של יחסי מין. הגבר מחליט, האישה הולכת בעקבותיה. הגבר מגלם סמכות, האישה חייבת להישאר במסגרת הגבולות שנקבעו. במילים אחרות, הדומיננטיות הגברית אינה נעלמת: לפעמים היא פשוט משנה את שפתה.
הבדלים ברורים עם הדורות הקודמים
תוצאות אלו בולטות עוד יותר בהתחשב בכך שהן אינן משותפות באופן נרחב יותר בקרב גברים מבוגרים. בקרב דור הבייבי בום (אנשים שנולדו בין השנים 1946 ו-1955), רק 13% מסכימים עם הרעיון שאישה צריכה לציית לבעלה, בהשוואה ל-31% מגברים מדור ה-Z. פער קיים גם בין גברים צעירים לנשים צעירות: 18% מנשים מדור ה-Z מסכימים עם אמירה זו, פחות משמעותית מגברים באותו גיל.
במילים אחרות, הפער אינו רק בין דורות, אלא גם בין מגדרים. בעוד שנשים צעירות רבות נעות לעבר אוטונומיה גדולה יותר, נראה כי חלק מהגברים הצעירים, להיפך, נאחזים במודלים סמכותניים ונוקשים יותר.
גבריות שכוסאת גם גברים
אחת הממצאים המעניינים ביותר של הסקר היא שנורמות אלו מכבידות רבות גם על הגברים עצמם. 43% מהגברים הצעירים שנשאלו מאמינים שגבר צריך "להיות קשוח פיזית", גם אם זה לא משקף את אישיותו. המחקר מראה אפוא שסטריאוטיפים מגדריים לא רק מגבילים נשים: הם גם מגבילים גברים להגדרה צרה של גבריות , המבוססת על קשיחות, שליטה עצמית ודחיית פגיעות.
זה בדיוק מה שהופך את הגישות הללו לכל כך מדאיגות. הן לא משקפות רק פיגור בשוויון; הן חושפות חזון של יחסי אנוש שעדיין מובנים על ידי שליטה, סמכות וכפייה.
השוויון עדיין רחוק מהשגה.
באופן פרדוקסלי, המחקר מראה גם שרוב המשיבים מאמינים שצריכות להיות יותר נשים בתפקידי אחריות בעסקים ובממשלות. יחד עם זאת, 52% מאמינים שזכויות הנשים כבר התקדמות מספיק במדינתם, ו-46% חשים שנדרש יותר מדי מגברים כדי לתמוך בשוויון. פער זה אומר הרבה: שוויון מקובל לעתים קרובות בתיאוריה, אך הוא עדיין נתקל בהתנגדות חזקה ברגע שהוא מאתגר את דינמיקת הכוח הקיימת.
כאשר שליטה פולשת לחיינו הפרטיים ולדמיוננו
דומיננטיות גברית לא תמיד מתבטאת באמצעות מחוות מרהיבות או דינמיקות כוח ברורות. היא מתבטאת גם ברפלקסים עדינים יותר, ברעיון הנפוץ עדיין שגבר צריך להישאר בשליטה, לקבל את ההחלטות או להכתיב את הקצב. קושי זה בתפיסת מערכות יחסים שוויוניות באמת מהדהד ברומן "On/Off" (ניקולה רודה), שפורסם בדצמבר 2025.
דרך מסעו של אדם המשוכנע ששליטה בטבע ובאחרים היא צורה של חופש, הספר מרחיב את ההרהור מעבר למערכות היחסים הבלעדיות בין נשים לגברים ומזכיר לנו ששליטה טמונה גם בהיגיונות רגילים של שליטה ושליטה.
בסופו של דבר, מחקר זה מקינגס קולג' בלונדון מדגיש מציאות מכרעת: דומיננטיות גברית אינה נחלת העבר. היא ממשיכה להתבטא בציפיות המוטלות על נשים, ברעיון שגבר צריך לשמור על העליונה, ובקושי לתפוס מערכות יחסים כמשהו שאינו מאבק כוחות.
