ברחוב, בתחבורה ציבורית, או בזמן עמידה בתור בחנות, נשים מצולמות יותר ויותר ללא ידיעתן. מעשה זה, שמאפשר הטכנולוגיה, רחוק מלהיות בלתי מזיק: הוא פוגע בפרטיות, בכבוד ובזכות הבסיסית לשלוט בתדמית של האדם.
נוהג שכמעט ולא נראה בזכות הטכנולוגיה
כיום, צילום של אדם כבר לא דורש מצלמה מגושמת. סמארטפון פשוט, במסווה של הודעה מזויפת, זוג משקפיים חכמים, או אפילו שעון עם מצלמה מובנית, מספיקים כדי לצלם תמונות מבלי לעורר חשד. דיסקרטיות זו מקשה על גילוי המעשה, ולכן מתרחשת בתדירות גבוהה יותר.
מה שמדאיג עוד יותר את המצב הוא הקלות שבה ניתן לשתף סרטונים אלה. חלקם מגיעים לרשתות החברתיות, לעיתים מלווים בתגובות לא הולמות או מיניות. אחרים מסתובבים בקבוצות פרטיות, נסתרות מעיני הציבור, אך לא מההשלכות. לפיכך, ניתן להפיץ, לעשות שימוש לרעה, להגיב עליה או ללעוג לתדמית של אישה מבלי שהיא תדע. אובדן שליטה זה הוא פגיעה ישירה בכבוד ובחופש הפרט.
אלימות מגדרית שלעתים קרובות מדי זוכה ליחס טריוויאלי
נוהג זה אינו משפיע על כולם באותו אופן. נשים הן הרוב המכריע של אלו המצולמות ללא הסכמתן, לעתים קרובות בגלל המראה שלהן, לבושם או פשוט נוכחותן בציבור. גופן הופך לאובייקטים של צריכה דיגיטלית, קפוא בתמונה גנובה, מוציא מהקשרו ונתון לבדיקה לא רצויה.
אפילו ללא מגע פיזי, זוהי צורה של אלימות ערמומית. היא יוצרת אווירה של חוסר ביטחון, מחזקת חוסר אמון ומוסיפה לנטל נפשי משמעותי ממילא. התהייה האם נצפית, מצולמת, נשפטת או מוקלטת הופכת לעיסוק שקט אך אמיתי מאוד. עם זאת, לכל אישה יש את הזכות לנוע בחופשיות, להרגיש יפה, בטוחה בעצמה ולגיטימית במרחבים ציבוריים, מבלי לחשוש שתמונתה תצולם ללא הסכמתה.
המסגרת המשפטית: אזורים אפורים מדאיגים
בצרפת ובמדינות רבות אחרות, צילום או צילום של אדם ללא הסכמתו, במקום פרטי או במצב אינטימי, הוא עונש על פי חוק. עם זאת, במרחבים ציבוריים, המסגרת המשפטית פחות ברורה. כל עוד אין הפצה או פגיעה ברורה בכבוד, לעתים קרובות קשה להעמיד לדין את העבריינים.
עם זאת, צילום בכוונה להטריד, להפגין פטישיזם או להפיץ ללא אישור עלול להוות עבירה. הבעיה טמונה בזיהוי האחראים ובהוכחת כוונה, במיוחד כאשר המכשירים דיסקרטיים והסרטונים מופצים במהירות. קושי משפטי זה מחזק את תחושת החסינות מעונש ותורם לנורמליזציה של התופעה.
להחזיר לעצמו את השליטה הקולקטיבית
לנוכח מציאות זו, התגובה אינה יכולה להסתמך אך ורק על הקורבנות. חיוני להעלות את המודעות הציבורית, לעודד עדים להתייצב, ולחזור על כלל פשוט: כשם שאין לגעת בגוף ללא הסכמה, כך אין לצלם תמונה ללא אישור.
בקיצור, תביעה לזכות לאנונימיות במרחבים ציבוריים פירושה הגנה על חזון עולם שבו כל אחת יכולה להתקיים בחופשיות, מבלי להיות גנובה. פירוש הדבר גם לאשר שכל אישה ראויה לכבוד, ביטחון וחופש לנוע ללא פחד. גופך, דמותך ונוכחותך שייכים לך, וזה לעולם לא צריך להיות נתון למשא ומתן.
