בכל 25 בנובמבר, מסורת הקתרינטים חוזרת, כמו ידידה ותיקה וקצת גחמנית שאנחנו אוהבים לראות שוב. בין פולקלור, יצירתיות ומורשת היסטורית, מנהג זה מעלה שאלות: האם עדיין יש לו מה לומר בשנת 2025? או שמא זוהי רק קריצה נוסטלגית לתקופה שחלפה?
השורשים ההיסטוריים
במקור, חגיגת קתרינה הקדושה לא הייתה דומה כלל לתחרות על כובעים ראוותניים. בימי הביניים, נשים צעירות לא נשואות כיבדו את קתרינה הקדושה מאלכסנדריה, הקדושה הפטרונית של נערות ראויות לנישואין ואלו שעבדו עם מחטים. הן קישטו את פסלה בכיסוי ראש עשוי בד, פרחים, חומרים עדינים וקישוטים סמליים אחרים, בתקווה לתמיכה רוחנית בחיי האהבה שלהן.
עם הזמן, הצד הדתי דעך, ופינה את מקומו לחגיגה קלילה יותר. מהמאה ה-19 ואילך, סדנאות תפירת בגדים פריזאיות אימצו את המסורת, והפכו את היום לאירוע שמח ושובב. תופרות רווקות התחרו ביניהן על יצירת כובעים ראוותניים.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
אמנות הכובע
הכובע הצהוב והירוק - המייצגים אמונה וחוכמה בהתאמה - הפכו למרכז המסורת. והוא ממשיך לעורר הערצה רבה כמו חיוכים מופתעים. נוצות, פיסות בד ממוחזר, פרחים, סרטים, חומרים בלתי צפויים... כל יצירה נראית כאילו יצאה מתצוגת אופנה שבה האקסצנטריות שולטת.
עבור חלק מהנשים, ענידת כיסוי ראש זה היא דרך מכוונת לזרוח, להצהיר על עצמאותן, או פשוט ליצור רגע של שמחה. עבור אחרות, כובע זה, המכריז על "רווקות וגאות", עדיין מעורר אי נוחות קלה. יש לומר שבזמן שבו להיות זוגי כבר אינו חובה ואפליקציות היכרויות מגדירות מחדש את מושג הרווקות, הסמליות של כיסוי ראש זה יכולה להיראות לא במקום.
ובכל זאת, פער זה הוא בדיוק מה שמשעשע קתרינטות רבות בימינו. הן בוחרות לחתור תחת המסר, ולהפוך את כובען לאמירה אמנותית או פוליטית במקום לסמל פשוט של נישואין.
מסורת מיושנת או טקסים שהומצאו מחדש?
בשנת 2025, מסורת הקתרינטות עשויה להיראות מיושנת, אפילו סותרת את הקידמה הפמיניסטית. מדוע להדגיש את מעמדן הרגשי של נשים? ביקורת זו מועלית לעתים קרובות. עם זאת, חגיגה זו התפתחה: הקתרינטות אינן רק מסיבה; הן מגלמות בעיקר את זכרן של התופרות, אותן נשים אשר, באמצעות עבודתן וכישרונן, הניחו את היסודות לדרישות חברתיות מרכזיות - שיפור תנאי העבודה, הכרה במומחיותן וחיזוק מקומן בחברה שביקשה לדחוק אותן לשוליים.
כבונוס נוסף, המגמה הנוכחית היא לכיוון שימוש מחדש. כובעים מיוצרים במהלך תה מנחה, בראנץ' או ערב יצירתי. המעשה הופך לסמלי: חגיגת המסע, העצמאות, האנרגיה או פשוט אהבת הכיף. החגיגה עוברת מודרניזציה, דמוקרטיזציה, ומעל הכל... דה-מיסטיפיקציה. בשנת 2025, השתתפות בחגיגה זו אינה עוד עניין של מעמד לחלוטין, אלא בחירה אישית.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
מסורת שעדיין חיה, כי היא יודעת איך להתפתח
חגיגת קתרינה הקדושה נותרה מסורת צרפתית טיפוסית, אך כיום היא חלק מנוף עולמי שבו חגיגות חיי הרווקות שופעות. יום הרווקים ביפן הפך לתופעה מסחרית קולוסאלית. בארצות הברית, מסיבות אנטי-וולנטיין צוברות פופולריות מדי שנה. צרפת, לעומת זאת, מטפחת את מקוריותה באמצעות יום קתרינה הקדושה וכובעיה בעבודת יד. יום קתרינה הקדושה לא נעלם, רחוק מכך. הוא עבר שינוי, עבר מודרניזציה. הוא כבר לא דורש, הוא מציע. כמו תזכורת לכך שיצירתיות וקלילות אינן יודעות גיל.
אז אם במקרה ראיתם מישהו חובש כובע ירוק וצהוב ב-25 בנובמבר, דעו שהכובע הזה כבר לא מספר סיפור של המתנה, אלא סיפור של אישור עצמי. ולמה שלא תדמיינו גרסה משלכם, גם אם אתם לא "קתרינט"?
