אלונור לאלו, פעילה בפוליטיקה של אראס מאז 2020, מוכיחה ש"בלתי אפשרי" אינה מילה צרפתית. בת השלושים לחייו מפריכה לבדה את כל התפיסות המוטעות סביב תסמונת דאון. היא עונדת את חגורת הטריקולור על כתפיה, אך גם את צבעי השינוי. עם "כרומוזום השמחה" הזה, היא מביאה משב רוח מרענן למועצת העיר שלה ופועלת למען הכלה, תמיכה הדדית וטוב לב.
מסע שמעורר הערצה
החיים לא תמיד היו טובים לאלונור לאלו, אבל מהנשימה הראשונה שלה, האישה הצעירה התוססת הפגינה את רוח הלחימה שלה. כשהיא סובלת ממום לב, חודשי חייה הראשונים היו רחוקים מלהיות שלווים. בגיל שבו תינוקות אחרים מגררים בשמחה וגורמים לג'ירפות לצרוח, היא עברה ניתוח לב פתוח עדין. הרופאים היו די בהלה וניבאו לה חיים קצרים. אך כיום, אלונור היא דמות מעוררת השראה, שלא לדבר על סלבריטאית מקומית.
אפילו בגיל ארבע, פניה הוצגו באופן בולט על שלטי חוצות ברחבי העיר אראס, לצד ברכות לשנה החדשה. נראה היה כי נועדה לה קריירה פוליטית מזהירה. לאחר שלמדה בבית ספר רגיל ועד תיכון, היא קיבלה משרה קבועה במחלקת החיוב בבית החולים באראס. למרות מבטים לועגים וספק עצמי מתמיד, היא סללה את דרכה בחיוביות מולדת ואופטימיות מדבקת. עבורה, מוגבלות היא בעיקר מצב נפשי.
יתר על כן, היא העדיפה לאמץ תווית שונה, קונקרטית יותר ופחות סטיגמטית, בכך שהצטרפה לרשימתו של ראש העיר פרדריק לטרוק בשנת 2020. הישג מרשים עבור אלאונור, שעונדת את האבנט וגם את השונה שלה. אבל מעל לכל, זהו המשך הגיוני של מאבק שניהלו הוריה. בשנת 2010 הם הקימו את הקולקטיב "Les Amis d'Éléonore" (חבריה של אלאונור) כדי להגן על זכויותיהם וקולם של אנשים עם תסמונת דאון . זה מסביר את המזג המרדני ואת רהיטות הדיבור של בנות השלושים לחייו, המורגלות לדון בנושא זה שמעסיק אותה יותר מרוב האנשים.
אישה שמגלמת שינוי
אלינור, שנבחרה כחברת מועצה עירונית האחראית על מעבר כוללני ורווחה, רחוקה מלהיות דמות ראשית בלבד. רחוקה מלהיות נוכחות עליזה בלבד, היא כוח מניע, המיישמת רעיונות שצריכים להיות הנורמה. בעוד שאנשים רבים איבדו את אמונם בפוליטיקאים, אלאונור משקמת את האמונה הזו באמצעות פעולות משמעותיות. ומאז שנכנסה לתפקיד זה, העיר אראס הפכה למקום נגיש ומזמין יותר.
אלונור היא הכוח המניע מאחורי רמזורים עם טיימרי ספירה לאחור, המספקים הדרכה נוספת לאנשים עם מוגבלויות. מתוך מחשבה זו, היא גם שכפלה 40 שלטי רחוב, והגביהה אותם לגובה של 1.20 מטר כדי שאנשים כמוה יוכלו להתמצא טוב יותר במרחבים ציבוריים. היא גם יצרה אירוע חדש, מהנה ומאחד בשם "הכלתון" כדי לאחד אנשים בעלי יכולת גופנית ואנשים עם מוגבלויות. אין כאן הבטחות ריקות או מילים ריקות; אלונור פועלת ללא לאות כדי לשנות את המרחבים המשותפים הללו, ומוודאת שאף אחד לא נשאר מאחור.
גישה חיובית שניתן לחוש בה בעיר
בניגוד לפוליטיקאים אחרים הפועלים כדי ללטש את תדמיתם ולהגביר את הפופולריות שלהם, אלאונורה היא אדם טוב לב מטבעה. אין לה מניעים נסתרים, רק רצון טוב. בעוד שאנשי העיר רואים באלאונורה גיבורה, האישה הצעירה רואה את עצמה כאזרחית מן השורה. היא חוזרת על כך באוטוביוגרפיה שלה, "Triso et alors!" (אז מה אם יש לי תסמונת דאון!), ספר עם שם רב משמעות שמדבר רבות על גישתה.
בנוסף לצעיף ולגלימה שאנשים מסוימים מעניקים לה, אלונור קיבלה גם את מדליית האביר של מסדר ההצטיינות הלאומי. אות הוקרה זה מכיר בהתמדה, בנחישות ובמחויבותה לחברה שוויונית יותר. מספר שנים לאחר מכן, היא הצטלמה לצד בובת הברבי הראשונה עם תסמונת דאון, שהיא שגרירה עבורה.
המסע שלה מעורר השראה, מרגש, ומעמיד את האנושות בחזרה בלב סדרי העדיפויות. אלאונור נותנת פנים, קול ואנרגיה חדשה למאבק הזה, ועוזרת לשנות נקודות מבט עם חיוכה המדבק. אם לאלטרואיזם היו פנים, זו הייתה אלאונור, מריאן המודרנית שלנו.
