הראש שלך חושב "לא", אבל הפה שלך אומר "כן". זה לא רק נימוס או נימוסים טובים. זה לא רק טוב הלב שלך שמדבר. זו הסיבה שהמילה "כן" יוצאת באופן טבעי גם כשאתה רוצה להתכרבל מתחת לשמיכה שלך עם פליז ובקבוק מים חמים ונעים.
הפרדוקס של אבילין, ההסבר ל"כן" שלך
את/ה מקבל/ת הזמנות למסיבות למרות שהיית/ה מעדיף/ה להתענג על שוקולד מול נטפליקס, ואת/ה מסדר/ת מחדש את תוכניות הערב הנעימות שלך בבית כדי להשתתף במסיבת הפרידה של קולגה שפגשת רק פעם אחת בכל הקריירה שלך. גם אחרי שסיימת/ה את האינטראקציה החברתית שלך באותו יום, את/ה לא מצליח/ה לסרב להזמנה. את/ה אומר/ת "כן" אוטומטית, בלי לחשוב על זה יותר מדי. עמוק בפנים, את/ה יודע/ת שתתחרטי על ההחלטה שלך, אבל המילה "לא" לא נמצאת באוצר המילים שלך. זה כמעט נשמע לא מכבד כשמגיע ממך.
ייתכן שתמציא כמה תירוצים די עלובים, כמו לומר שהחתול שלך חולה או שאמא שלך באה לפגוש אותך באופן בלתי צפוי. ובכל זאת, אתה כל הזמן מסור, וזו לא הודאה בחולשה וגם לא סימן לחסד מוגזם. יש לך את תסמונת ה"כן", או ליתר דיוק, אתה סובל מפרדוקס אבילין. היו סמוכים ובטוחים, זה לא פתולוגי ולא מדבק. "מצב שבו קבוצה מקבלת החלטה שאף אחד לא באמת רוצה, אבל כולם מקבלים אותה כדי לשמור על השלום החברתי ו/או כי הם מאמינים שהם היחידים שחושבים אחרת. לאחר מכן הם מצדדים ב... הרוב לכאורה", מסבירה הפסיכולוגית קלייר פטין בסרטון אינסטרומנטלי מעמיק.
דוגמה קונקרטית: אין לך שום רצון לחזור על הסוד המביך של החברה הצבועה שלך, אבל אתה נותן "כן" קולקטיבי כדי לשמור על הרמוניה קבוצתית. פרדוקס אבילין אופייני לעולם המקצועי ולגיל ההתבגרות. אתה מעדיף לומר "כן", גם אם זה מרגיז אותך, מאשר להפוך לכבשה השחורה של הקבוצה.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
התסמין הנפוץ של "אנשים שרוצים לרצות אנשים"
אם אתם אומרים "כן" כש"לא" מהבהב לכם בראש, זה לא רק כדי להשתלב ולשמור על מעמד טוב עם בני גילכם. זה גם משקף חוסר ביטחון : הרצון לעשות רושם טוב כדי לפצות על הערכה עצמית נמוכה ולהרגיע את עצמכם. אתם מה שמכונה בז'רגון "אדם שמשמח אנשים". משמעות הדבר היא מישהו שמחפש כל הזמן אישור חיצוני ומכיר בערכו רק בעיני אחרים. זה יכול להעיד על חוסר ביטחון אישי, פחד עמוק מנטישה, או לנבוע מילדות משוללת חיבה.
כפי שמסביר הפסיכולוג, ה"כן" הקבוע הזה קשור גם למספר הטיות. "הטיית הרצייה החברתית, שדוחפת אותנו לרצות לרצות ולהיתפס באופן חיובי. הטיית הקונפורמיות, שגורמת לנו לדבוק בדעה הדומיננטית כדי לא להיות מודרים. אשליית הרוב, שגורמת לנו להאמין ש'כולם חושבים אותו דבר' ודיסוננס קוגניטיבי, אי הנוחות הפנימית הזו כאשר מעשינו סותרים את האמונות שלנו."
הצורך הדחוף להשיב לעצמו את המילה "לא"
לומר "לא" מבלי להשתמש במשפטים מסובכים או בתירוצים מתורגלים הוא תרגיל עדין. שלוש האותיות הקטנות הללו, שסותרות את ה"כן", נראות כמעט אסורות עבורך. אתה כנראה חושש לפגוע באדם האחר ולהיתפס כאנטי-חברתי או לא נעים. "כן" היא הדרך הקלה החוצה כדי להימנע מפגיעה בתדמית שלך. עם זאת, אתה מבלה כל כך הרבה זמן ברצות אחרים ובסיפוק כל גחמה שלהם שאתה מזניח את חייך. וזה מתיש בטווח הארוך.
"לקבל יותר מדי התחייבויות היא מקור ללחץ וחרדה, בגלל כל ההתחייבויות שעלינו לעמוד בהן. עומס יתר זה יכול להוביל אותנו לעצבנות בצורה לא הוגנת", מזהירה הסוציו-פסיכולוגית סוזן ניומן בדפי ה-HuffPost. אמירת "כן" בתקווה שהאדם השני ירגיש את אי הנוחות שלך לא עובדת. לעומת זאת, "לא" מכבד יוצר מסגרת ברורה ומרגיעה לכולם. ככל שתתרגלו יותר, כך המחווה הזו הופכת טבעית יותר, ופחות אשמה גוברת. אתם רק צריכים להתחיל להגיע לשם.
פסיכולוגים יודעים זאת טוב יותר מכל אחד אחר: גבולות אינם חומות, אלא דלתות. הם מראים לך כיצד להיכנס למרחב שלך מבלי לפגוע בעצמך. וקביעת גבולות אינה עניין של אכזבה של אחרים; מדובר סוף סוף בכבוד עצמי. גם אם המילה "לא" נראית קשה, מה שבאמת קשה הוא ה"כן" הכפוי. אמירת "לא" למסיבה של הרגע האחרון במרחק ארבעים דקות נסיעה ברכבת לא הופכת אותך למפלצת חסרת לב, פשוט למישהו שיש לו סדרי עדיפויות אחרים: הרווחה שלו.
