האם באמת ניתן לשנות נרקיסיסט? פסיכולוגים נותנים תשובה פשוטה.

נרקיסיסטים לא יכולים לראות מעבר לאפם ויש להם אגו מוגזם. הם שומרים את כל אהבתם לעצמם ומסונוורים מהשתקפותם. אולי אתה חולק את חייך עם נרקיסיסט ואתה בסדר עם זה. אבל תסביך המושיע שלך מאלץ אותך לבוא לעזרתם וללמד אותם את משמעות המילה "צנוע". אז האם שינוי נרקיסיסט הוא מקרה אבוד?

נרקיסיסט גרנדיוזי או נרקיסיסט פגיע: שתי מציאויות שונות

היית צריך להיות ממש מופרע כדי לצאת עם נרקיסיסט. זוהי תפיסה מוטעית קולקטיבית ועיקשת. נרקיסיסטים, שתויגו כדגל אדום ומושתלים על ידי מאמני היכרויות, בעלי מוניטין רע והם דוחים יותר אנשים ממה שהם מושכים. הם קצת כמו "החתולים השחורים" של אתרי היכרויות : ברגע שהם משתמשים ב"אני" קצת יותר מדי, רווקים בורחים לגבעות.

עם זאת, אלו שמסכימים לחלוק את חייהם איתם עדיין מקווים לשנות אותם ולטפח אמפתיה מותאמת אישית. ג'ודי רייבולד, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קובנטרי, ודניאל וולדק, פרופסור עוזר לפסיכולוגיה באותו מוסד, יודעים זאת: שינוי נרקיסיסט הוא גוזל אנרגיה. עם זאת, הם לא אמרו שזה בלתי אפשרי בראיון שלהם עם The Conversation .

לעתים קרובות אנו מדמיינים נרקיסיסטים כאנשים ראוותניים, בטוחים בעצמם, יהירים ושקועים בעצמם, המתמחים במונולוגים. אבל פסיכולוגים מבחינים בין שני פנים של נרקיסיזם. יש את הנרקיסיסט הגרנדיוזי, שמתאים לתדמית הסטריאוטיפית שאנו יוצרים. סוג זה של נרקיסיסט מחשיב את עצמו מעל כולם, שונא שסותרים אותו, מחפש שליטה והערצה, ומסרב לכל התבוננות עצמית. במילים אחרות, הם דיקטטורים בלב.

הנרקיסיסט הפגיע, לעומת זאת, שונה. כלפי חוץ, הם עשויים להיראות מאופקים או רגישים, אך הם נשארים תגובתיים יתר על המידה לביקורת, משוכנעים שהם נדחים או לא מובנים. בשני המקרים, הבעיה המרכזית זהה: שבריריות פנימית כה עמוקה שיש להגן עליה בכל מחיר, ומכאן היהירות, האגרסיביות או הצורך המתמיד בהכרה.

האם הוא יכול להשתנות? כן... אבל רק בתנאי אחד

הרשו לי להזהיר אתכם מיד אם זה חל עליכם: אתם לא יכולים לשנות נרקיסיסט בעצמכם. זה מקרה אבוד. הם לא איזה פרנקנשטיין פסיכולוגי שאתם יכולים לעצב לטעמכם. לנסות לשנות נרקיסיסט זה כמו לנסות לאלץ אלכוהוליסט להפסיק לשתות: היוזמה צריכה לבוא ממנו.

רוב האנשים הנרקיסיסטים לעולם לא פונים לעזרה. למה? כי הם מאמינים שאחרים הם הבעיה. הם לא רואים את ההתנהגות שלהם כהרסנית, אלא רק כמנגנוני הגנה מוצדקים לחלוטין. אין ספק של גרירת בן/בת הזוג למיטתו של פסיכולוג ללא הסכמתו מראש. עם זאת, אפשר להכין את הקרקע.

אז מה, אתם רק צריכים להיות סבלניים? בהתחלה, אתם יכולים לעודד את האדם לאמץ התנהגויות אלטרואיסטיות וטובות לב. הרעיון הוא לעורר מודעות בעדינות.

טיפול: תחום הכרחי וקשה כאחד

עבור אלו שמסכימים להיכנס לטיפול, הדרך ארוכה. מטפלים מסכימים בדרך כלל שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא צעד ראשון וטוב: הוא מסייע בזיהוי מחשבות מעוותות ובאימוץ התנהגויות פחות הרסניות. אבל כדי להמשיך הלאה, יש צורך להתעמק באינטימיות רגשית... וכאן הדברים מסתבכים. גישות עמוקות יותר, כמו טיפול יחסי אינטרספקטיבי, פסיכותרפיה סכמטית, טיפול מבוסס מנטליזציה ואפילו טיפול התנהגותי דיאלקטי, שואפות לחבר מחדש את הפרט לרגשותיו האמיתיים, לפצעיו ולמניעים שלו.

הבעיה? נרקיסיסטים שונאים להראות פגיעות; הם מנסים להרשים את המטפל שלהם במקום לקיים דיאלוג פתוח, או שהם מגיבים באגרסיביות ברגע שהם חשים בושה. לכן, בניית ברית טיפולית חזקה דורשת סבלנות רבה, ניסיון... ולפעמים גם כמה שנים של עבודה.

אז, האם עלינו לקוות שנרקיסיסט ישתנה?

התשובה הכנה: כן, אבל לא בשבילך. נרקיסיסט משתנה רק אם הוא לוקח יוזמה לעצמו, לעולם לא כדי להציל מערכת יחסים. הוא לא ישתנה בגלל שאתה אוהב אותו, בגלל שאתה מתיש את עצמך בשבילו, או בגלל שאתה מסביר לו את ההתנהגות שלו שוב ושוב. שינוי דורש:

• התעוררות עמוקה,
• רצון אמיתי ללכת לטיפול,
• עבודה ארוכה, תובענית ולפעמים לא נוחה
• ומטפל/ת שהוכשר/ה בהפרעות אישיות.

אם אתם מנסים יותר מדי לשנות נרקיסיסט, אתם מסתכנים בסיכון בריאותכם הנפשית. הרצון לעזור לנרקיסיסט ראוי לשבח, אבל אי אפשר לחולל ניסים. פסיכולוגים אומרים את אותו הדבר: השאלה האמיתית אינה "האם הם ישתנו?" אלא "איך זה גורם לי להרגיש?"