עטיפה של נייר טואלט סביב המותניים כדי "לבדוק" את הגזרה: זהו הטרנד החדש ששוטף את הרשתות החברתיות בדרום קוריאה. "אתגר נייר הטואלט", המוצג כ"משחק קליל", הוא בכל זאת מעורר פילוג עמוק. מעבר לאפקט הוויראלי, הוא מעלה בעיקר שאלה מהותית: מדוע עלינו למדוד את גופנו כדי שייחשב לגיטימי?
אתגר פשוט... וסמלי להחריד.
העיקרון הוא משחק ילדים. אתם קורעים סדינים מגליל נייר טואלט סטנדרטי ועוטפים אותם בחוזקה סביב המותניים, בדרך כלל בטבור. מספר הסדינים בהם נעשה שימוש הופך אז למדד לכאורה של "נורמלי". ברשתות החברתיות, ההתייחסות המרומזת היא לאיידולי קיי-פופ: בערך חמישה סדינים כדי להתאים למותניים הנחשבים אידיאליים, בקושי 50 עד 55 סנטימטרים. פחות סדינים? אתם כביכול "מושלמים". יותר? התגובות לפעמים נועדו להיות הומוריסטיות, אבל ההשוואה אמיתית מאוד. הגוף הופך למספר. הופעה. תחרות.
הדוגמה הוויראלית של לי סול-אי
התופעה קיבלה מימד מיוחד כאשר לי סול-י, אשתו של הקומיקאי הדרום קוריאני פארק סונג-קוואנג, שיתפה סרטון שלה מתמודדת עם האתגר. היא הכריזה שהגיעה ל-4.5 עלים, מתחת ל"ממוצע" המיוחס לאיידולים. הסרטון עורר מפולת של תגובות: הערצה, תדהמה, בדיחות, השוואות. חלקם שיבחו את דמותה. אחרים ביטאו סוג של קנאה או ביטול עצמי. הוויראליות הפכה מחווה אישית להתייחסות קולקטיבית. וכאן מתחילה הבעיה: מה שיכול היה להישאר "משחק" הפך לכלי לאימות חברתי.
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
משחק שמניע השוואה מתמדת
במבט ראשון, האתגר אולי נראה "מהנה". אחרי הכל, כולם חופשיים להשתתף. אלא שמדיה חברתית לא פועלת בוואקום. היא מגבירה, חוזרת על עצמה ומנרמלת. על ידי ראיית מדידות שנלקחו על דפי נייר, מתבסס הרעיון שמספר - או במקרה זה, מספר ריבועים - מגדיר את ערכו של גוף.
חלק ממשתמשי האינטרנט מודאגים ממגמה זו. הם מצביעים על האדרת סטנדרטים מחמירים ביותר של גוף, שכבר קיימים מאוד בתרבויות תקשורת מסוימות. מומחי בריאות הנפש מזהירים גם כי ריבוי האתגרים הללו עלול לחזק את האובססיה לשליטה בגוף, במיוחד בקרב נשים צעירות. משום שמאחורי הקלילות לכאורה, המסר הבלתי משתמע ברור: "ככל שהרזה יותר, יותר טוב".
הגוף שלך לא צריך להימדד כדי להיות לגיטימי
חשוב לזכור: אין צורך למדוד את היקף המותניים בעזרת נייר טואלט. וגם אין צורך לשקול את עצמכם כדי להתאים את עצמכם לסטנדרטים המשתנים שמוטלים על ידי טרנדים. הגוף שלכם אינו אתגר. זה לא ציון לפרסם בסטורי שלכם באינסטגרם. האובססיה לרזון, המונעת על ידי סטנדרטים לא מציאותיים, יכולה להיות בעלת השלכות ממשיות על ההערכה העצמית, על מערכת היחסים שלכם עם אוכל ועל בריאותכם הנפשית.
השוואה מתמדת של עצמך לגזרות רזות במיוחד המוצגות כאידיאל יוצרת לחץ בלתי נראה אך עוצמתי. המותניים, הירכיים, הבטן מספרות את סיפורך. הן מעידות על חייך, על חוויותיך, על חיוניותך. אין צורך לצמצם אותן לקומץ דפי נייר ריקים.
סימן אזהרה לגבי מערכת היחסים שלנו עם הגוף
בעוד ש"אתגר נייר הטואלט" משעשע חלק מהאנשים ומייצר מיליוני צפיות, הוא חושף בעיקר את המשך קיומו של פולחן רזון מושרש עמוק. פולחן זה אינו נעלם רק משום שהוא מוצג כ"משחק". הוא רק מסווה את עצמו. יותר ויותר קולות קוראים לייצוג מגוון וכוללני יותר של גופים. יוצרי תוכן, אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומשתמשי אינטרנט מזכירים לנו ש"גוף בריא" אינו מוגדר על ידי מדד אחד. גיוון גופני הוא מציאות, לא יוצא מן הכלל.
בקיצור, ספירת נייר טואלט לא תגיד לכם כלום על הערך שלכם, היופי שלכם או הכוח שלכם. אתגר ויראלי זה מדגיש מגמה מדאיגה: הפיכת הגוף לאובייקט של תחרות מתמדת. מגיע לכם להרגיש טוב עם עצמכם מבלי לעבור מבחן אבסורדי. הגוף שלכם לגיטימי לחלוטין כפי שהוא, עם צורתו (או היעדרה), ייחודיותו וכן הלאה. במקום לנסות להשתלב בסטנדרט צר, אולי הגיע הזמן לחגוג את מה שהופך אתכם לייחודיים - בלי גלילים.
