בשנות החמישים לחייהן, חלק מהנשים מוצאות את עצמן בתחום אפור: "צעירות מדי" לפרישה, "זקנות מדי" כדי שיגויסו בקלות. הן סובלות מכה כפולה: האטה בקריירה שלהן, הפסקות עבודה, עבודה במשרה חלקית, בשילוב עם דעות קדומות לגבי גיל ויכולת הסתגלות לתפקידים חדשים.
"עידן מת" ולא משוכה להתגבר עליה
מחקרים של INSEE ו-Dares מראים שנשים בנות 50 ומעלה עדיין מועסקות בעיקר, אך רבות מהן מוצאות את עצמן מובטלות, לפני שהן מגיעות לגיל פרישה, עם שיעור אבטלה גבוה יותר מאשר גברים באותה קבוצת גיל. בצרפת, כמעט רבע מבני ה-55-61 אינם מועסקים ואינם בגמלאות , ונשים מהוות רוב גדול בקבוצה זו, עקב אי-שוויון מצטבר במקום העבודה (קריירות לסירוגין, עבודה במשרה חלקית, שכר נמוך יותר).
גילנות, צורה כמעט בלתי נראית של אפליה
נשים בשנות החמישים לחייהן הן לעתים קרובות קורבנות של שילוב של גילנות וסקסיזם, המתוארות כ"פחות גמישות", "פחות יעילות" או "קשות לגיוס". על פי מספר מחקרים, כמעט 70% מסוכנויות הגיוס מכירות בכך שגיל נותר חיסרון, וכמעט מחציתן מתקשות לגייס אישה מעל גיל 45, מה שיוצר תקרת זכוכית של ממש לאריכות ימים מקצועית של נשים.
הפסקות קריירה משיגות את הפער בקבוצת הגיל 45-55.
הפסקות קריירה, עבודה במשרה חלקית ומסלולי קריירה לא ליניאריים (הקשורים לעתים קרובות להורות) גובים מחיר כבד בסביבות גיל חמישים, כשמדובר בצבירת מספיק קצבאות לפנסיה מלאה. לכן, נשים רבות נאלצות להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה החוקי, ובמקביל נתקלות בקשיים לחזור לעצמן לאחר הפסקה, משום שהפרופיל שלהן נתפס כ"יקר מדי" או "ישן מדי" בהשוואה למגויסים צעירים יותר.
נקודה עיוורת בניהול: (פרי)מנופאוזה בעבודה
במקביל, נשים בשנות ה-50 לחייהן עוברות לעיתים קרובות (פרי)מנופאוזה, תקופה פיזיולוגית שיכולה להשפיע על אנרגיה, שינה, ריכוז ומצב רוח, מבלי שתזוהה כבעיה ניהולית. חלקן בוחרות לאחר מכן לעזוב את מקום עבודתן או להפחית את עומס העבודה שלהן עקב חוסר הבנה, גמישות או התאמות, מה שמחמיר עוד יותר את מצבן הרעוע בשלב זה של חייהן.
בין חוסר יציבות לחוסר נראות תקשורתית
נשים בשנות החמישים לחייהן הנופלות קורבן למצב זה מוצאות את עצמן בדממה כמעט מוחלטת מהמדיניות הציבורית ומהתקשורת, למרות שהתופעה משפיעה על מאות אלפי אנשים. ארגונים מתמחים מדווחים שרבות מהן נאלצות לנצל את חסכונותיהן, להסתמך על בן זוג, או אפילו לחזור לגור עם קרובי משפחה, עקב היעדר הכנסה קבועה.
לקראת התחשבות בגיל כסוגיית גיוון
מומחיות וקבוצות פמיניסטיות קוראות להתייחס לגיל כ"נקודה עיוורת" בניהול ובגיוון: האם עלינו להמשיך לפעול כאילו הכישורים והניסיון של נשים בשנות החמישים לחייהן אינם קיימים, למרות שהן מייצגות מאגר של מומחיות, מנהיגות ויציבות בתוך ארגונים? עבור נשים אלו, התגברות על נקודה עיוורת מקצועית זו תדרוש מדיניות תעסוקה מותאמת אישית, הכשרה מתמשכת, התאמות הקשורות ל(פרי)מנופאוזה ומאבק אמיתי נגד גילנות וסטריאוטיפים מגדריים.
בקיצור, בתקופה שבה הקריירות מתארכות, השארת נשים בשנות החמישים לחייהן בלימבו המקצועי הזה אינה בת קיימא חברתית וגם לא רציונלית כלכלית. הן הופכות לבלתי נראות, מוחלשות על ידי אי-שוויון מצטבר, ומוגבלות על ידי סטריאוטיפים מתמשכים, ולכן הן מייצגות נקודה עיוורת במדיניות תעסוקה וניהול. עם זאת, ניסיונן, יכולת ההסתגלות והמחויבות שלהן הם נכסים משמעותיים הן עבור עסקים והן עבור החברה.
