יותר ויותר נשים הטרוסקסואליות בוחרות להישאר רווקות, עייפות מהקשיים וחוסר האיזון שהן נתקלות בהם במערכות יחסים עם גברים. בחירה זו היא חלק ממגמה רחבה יותר, המכונה "הטרופסימיזם", אשר גוברת במספר מדינות.
גל של פרישות עולמית
מאז 2010, שיעור האנשים החיים לבד גדל ב-26 מתוך 30 מדינות עשירות, עם 100 מיליון רווקים יותר מאשר בשנת 2017. כתב העת The Economist (2025) ועדויות של נשים באיטליה מדגישות בחירה זו בקרב נשים צעירות, המתארות את עצמן כ"רווקות, חופשיות ומאושרות". שינוי זה מוסבר בחלקו על ידי האבולוציה החברתית. במדינות מערביות רבות, נשים כיום משכילות יותר, עצמאיות יותר כלכלית, ואינן זקוקות עוד לבן זוג שיתמוך בהן. בעבר, חלקן נשארו במערכות יחסים מתוך צורך כלכלי. כיום, הן יכולות לבחור: להישאר רווקות במקום לסבול מערכת יחסים לא מספקת או לא מאוזנת.
הטרופסימיזם ושורשיו
המושג "הטרופסימיזם", שטבע אסא סרסין בשנת 2019, מתאר שיח הטרוסקסואלי סביב מערכות יחסים לא מתפקדות. "לה סטמפה", אחד העיתונים הנפוצים ביותר באיטליה, מקונן על "בית עולה בלהבות" עקב התנהגות גברית, בעוד הוושינגטון פוסט מציין שגברים הטרוסקסואלים מתקשים בחינוך, תעסוקה ובגרות רגשית. לנוכח זאת, חלק מהנשים מתחילות להטיל ספק בעצם הרעיון שמערכת יחסים עם גבר היא מטרה בפני עצמה. בעולם שבו תפקידים מסורתיים - המפרנסת, האישה התלויה - קורסים, המודל ההטרוסקסואלי המסורתי מאבד את כוח המשיכה שלו.
תנועת ה-4B בדרום קוריאה
בדרום קוריאה, תנועת הפמיניזם 4B מגלמת את המרד הזה ביתר שאת: נשים דוחות נישואין (biyeonhal), אמהות (chaesaeng), אינטימיות הטרוסקסואלית (seksa) ומערכות יחסים רומנטיות (yeonae). לנוכח תרבות פטריארכלית קיצונית, שיעור ילודה נמוך כל הזמנים וסקסיזם מתמשך, אלפי נשים דרום קוריאניות בוחרות באוטונומיה רדיקלית, מה שמעורר דיון עולמי בנושא שחרור.
לקראת מודלים חדשים?
חלק מהסוציולוגים מציעים חשיבה מחודשת לחלוטין על האופן שבו אנו תופסים מערכות יחסים רומנטיות, ומציעים, למשל, צורות גמישות יותר כמו נישואים זמניים או פוליאמוריה. ניתוחים אחרים מדגישים דור חדש של נשים שבוחרות לחיות את רצונותיהן בבהירות, מבלי להילכד באידיאלים רומנטיים שהפכו מדכאים. חוסר הנוחות הגובר הזה עם מודלים מסורתיים מוביל לפיתוח מודלים של יחסים חופשיים ושוויוניים יותר, המתאימים יותר לשאיפות הנוכחיות.
בסופו של דבר, רחוק מדחיית אהבה, גל פרישות נשית זה משקף רצון להגדיר מחדש את מונחי האינטימיות על יסודות בריאים ושוויוניים יותר. מה שחלקם מכנים "הטרופסימיזם" הוא גם, עבור רבים, בהירות מחודשת לנוכח דפוסי יחסים מיושנים. בכל רחבי העולם, נשים בוחרות להתמקד מחדש בעצמן, לסרב לפשרות כואבות ולתבוע מרחב לחופש רגשי. תנועה זו אינה מסמנת את סוף האהבה, אלא אולי את סופו של סוג מסוים של אהבה כפויה - ותחילתו של קשר שבו כבוד, הסכמה והדדיות אינם עוד יוצאים מן הכלל, אלא עקרונות יסוד.
