הזמרת-יוצרת הבריטית ריי, שלעתים קרובות מושווה לזמרת הבריטית איימי ווינהאוס, החליטה להתייחס ישירות להשוואות הללו ולשנאה המקוונת הנלווית אליהן. בראיון שנערך לאחרונה , היא מאשררת את הערצתה לאגדת קמדן תוך שהיא חוזרת ומדגישה כי איימי היא, ותישאר, "בלתי ניתנת להחלפה ואי-חיקוי".
"יורשת" למרות עצמה
מאז עלייתה לתהילה, ריי הוצגה באופן קבוע כמעין יורשת של איימי ווינהאוס, שכן עולמותיהם המוזיקליים שואבים מאותם מקורות של השפעות ג'אז, סול ורטרו. היא מסבירה שהיא "חיה ונושמת" את אותן השפעות, תוך ציטוט אייקונים כמו זמרת הבלוז, הג'אז והגוסל האמריקאית דינה וושינגטון, זמרת הג'אז האמריקאית אלה פיצג'רלד וזמרת הג'אז האמריקאית שרה ווהן, המזינות את סגנון הכתיבה והשירה שלה.
עם זאת, ריי מסרבת לקבל כתר שאינו שייך לה. היא מתעקשת שמה שאיימי ווינהאוס השיגה נשאר ייחודי, ומדגישה שאף אמן, כולל עצמה, לעולם לא יוכל "לעשות את מה שעשתה".
"לעולם לא תהיי היא": האלימות של הרשתות החברתיות
מאחורי ההשוואות המחמיאות מסתתרת מציאות אפלה הרבה יותר: בריונות ברשת שריי סבלה מאז שהקריירה שלה פרצה ברחבי העולם. היא מספרת על האכזריות של ההודעות שהיא מקבלת, שבהן חלק ממשתמשי האינטרנט זורקים לעברה משפטים כמו: "את לעולם לא תהיי היא. את כישלון מוחלט. את מגעילה אותי אפילו על כך שאני חושבת שאת יכולה להיות משהו כמוה". מה שמרשים אותה יותר מכל הוא האירוניה הטרגית של השנאה הזו, שלעתים קרובות מתבטאת בשם ההגנה על איימי ווינהאוס. לדברי ריי, אלה הטוענים להגן על זכרה משכפלים את אותה אכזריות תקשורתית וציבורית שתרמה לניפוץ האייקון הבריטי בשנות ה-2000.
מראה כואבת עם איימי וויינהאוס
מבלי למקם את עצמה כשווה או "כפילה" של איימי, ריי מודה שהיא חשה הד בין השנאה שהיא מתמודדת איתה לבין זו שפקדה את זמרת "Back to Black". היא מבהירה שלא חוותה "אפילו מאה" ממה שאיימי סבלה, אך מודה שאווירת ההטרדה והמעקב המתמיד מזכירה לה היבטים מסוימים שלה.
ריי מרחיק לכת אף יותר ומצביע על התפקיד הפוטנציאלי של אלימות זו בסופה הטרגי של איימי ווינהאוס, שמתה בגיל 27 בשנת 2011. לדעתו, אם האמנית לא הייתה נרדפת, נשפטת והושפלת כל כך על ידי התקשורת והציבור, "היא כנראה עדיין הייתה כאן היום".
צפו בפוסט הזה באינסטגרם
קריאה למען בריאותם הנפשית של אמנים
דרך עדות זו, ריי אינה מבקשת כל כך להתלונן, אלא להעלות את המודעות לשבריריותם של אמנים החשופים ללחץ מתמיד. היא מזכירה לנו שמאחורי אור הזרקורים, כל מוזיקאי נותר אדם פגיע, ששיווי משקלו יכול להיות מושפע עמוקות מעלבונות, לעג והשוואות בלתי פוסקות.
המסר שלה נשמע כמו אזהרה: אסור להשתמש בהערצת אגדה כתירוץ להפיל את אלו שהולכים בעקבותיהן. בכך שהיא מסרב "להפוך" לאיימי ווינהאוס ועדיין מחווה לה, ריי טוענת לזכותה להתקיים כפי שהיא, מבלי לשאת מורשת כבדה מדי עבור אדם אחד.
ריי מעניקה פנים לאלימות היומיומית של הרשתות החברתיות ומראה כיצד הערצה לאייקון יכולה להפוך לנשק נגד אמנים אחרים. בכך שהיא מזכירה לנו שאיימי ווינהאוס היא ייחודית, היא בעיקר מזמינה את הציבור לשנות את נקודת המבט שלו: לחגוג מורשת מבלי לדרוש חיקויים, ולהגן על בריאותם הנפשית של אלו שחושפים מדי יום את פגיעותם באמצעות מוזיקה.
