ההרגל שיש להימנע ממנו לפני השינה, על פי מספר מחקרים מדעיים, הוא דחיית שעת השינה במכוון כדי "לגרד" זמן פנוי, התנהגות המכונה כיום "דחיינות נקמה לפני השינה". רפלקס זה מורכב מלהישאר ער ביודעין, לגלול בטלפון, לצפות ב"רק עוד פרק אחד", או לבלות ברשתות החברתיות, גם כשאתם עייפים ויודעים שאתם צריכים לקום מוקדם למחרת.
מה אומר המדע
מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Frontiers in Psychology הפיץ תפיסה זו בכך שהראה שחלק ניכר מהמשתתפים דחו את שעת השינה שלהם ללא כל לחץ חיצוני, מבחירה גרידא, לרעת זמן השינה הכולל שלהם. מחקר זה, הזמין ישירות באינטרנט, הדגיש כי התנהגות זו קשורה לאיכות שינה ירודה יותר, עייפות מוגברת במהלך היום ותחושת רווחה נמוכה יותר באופן כללי. הוא גם הראה כי אנשים אלה היו מודעים לכך שהם סובלים ממחסור בשינה אך המשיכו להקריב זמן מנוחה לטובת "זמן לעצמם".
למה אנחנו עושים את זה: ימים עמוסים, עומס נפשי
רפלקס זה נפוץ במיוחד בקרב אלו שיש להם ימים עמוסים מאוד, שליטה מועטה על לוח הזמנים שלהם, או עומס עבודה מנטלי כבד. הערב הופך אז לזמן היחיד שנתפס כ"חופשי" באמת, ויש נטייה להגן עליו על חשבון השינה. הבעיה היא ש"זמן גנוב" זה מגיע במחיר גבוה: חוסר ערנות, מצב רוח ירוד, עצבנות, קושי בריכוז, ואפילו סיכון מוגבר לחרדה ודיכאון כאשר חוסר שינה הופך לכרוני.
שלוש שאלות כדי לקבוע אם אתם מושפעים
כדי לקבוע אם אתם סובלים מתופעה זו, כמה שאלות פשוטות יכולות לעזור:
- האם אתה מרבה לדחות את השינה ללא סיבה אמיתית (ללא עבודה דחופה, ללא התחייבות)?
- האם אתם אומרים לעצמכם באופן קבוע "אני יודע שאני צריך לישון, אבל אני ממשיך לישון בכל זאת" ?
- האם אתם מרגישים מותשים בבוקר בידיעה שיכולתם ללכת לישון מוקדם יותר?
אם התשובה היא כן לכמה מהשאלות הללו, סביר להניח שהרפלקס הזה מושרש. החדשות הטובות הן שהוא הפיך: קביעת שעת שינה קבועה, יצירת טקס מרגיע ללא מסכים, ומעל הכל, הערכה מחדש של שינה כצורך שאינו ניתן למשא ומתן, בדיוק כמו אכילה או נשימה, הם צעדים מרכזיים להשתחררות ממנו.
לכן, המחקר מזכיר לנו שלא מדובר בחוסר בכוח רצון, אלא במנגנון פיצוי שגוי - שניהול זמן טוב יותר והיגיינת שינה עקבית יכולים לתקן.
