רווקות כבר אינה נתפסת בהכרח כמשהו שצריך לחכות לו או כמצב של לימבו. עבור נשים רבות, רווקות הופכת לבחירה מכוונת, אסרטיבית, ולפעמים אפילו מספקת. התפתחות זו משקפת הן טרנספורמציות חברתיות והן דרכים חדשות לדמיין חופש.
אורח חיים גלוי יותר ויותר
הנתונים מראים מגמה מתמשכת. על פי תחזיות של חברת מורגן סטנלי , כמעט 45% מהנשים האמריקאיות בגילאי 25 עד 44 עשויות להיות רווקות עד שנת 2030, רמה גבוהה מבחינה היסטורית.
גם בצרפת התופעה ניכרת. מספר מחקרים מצביעים על כך שחלק ניכר מהצעירים מכריזים על עצמם כרווקים מבחירה. במילים אחרות, רווקות כבר אינה נתפסת רק כשלב חולף לפני "החיים האמיתיים": היא יכולה להיות חיים בפני עצמם.
נמאס לכם מאפליקציות היכרויות
בין הסיבות המצוינות לעתים קרובות, עייפות מאפליקציות היכרויות עולה באופן קבוע. גלילה בין פרופילים, ניהול שיחות רבות, התמודדות עם שתיקות פתאומיות, התחלה מהתחלה... תהליך זה יכול בסופו של דבר להפוך למעייף.
יש נשים שמעדיפות לעזוב את המערכת הזו מאשר להתאים את עצמן אליה. לא משום שהן סגורות לאהבה, אלא משום שהן אינן רוצות עוד להקדיש את האנרגיה שלהן לקודים של מערכת יחסים שהן מוצאות מתישות. המסר ברור: אם החיפוש אחר אהבה מרגיש כמו עבודה שנייה, רבות מהן בוחרות לתלות את התגים שלהן.
כאשר בני הזוג גוזלים זמן ואנרגיה
גורם מרכזי נוסף הוא חלוקת האחריות הלא שוויונית בקרב זוגות הטרוסקסואלים רבים. מחקרים על עומס נפשי מראים שנשים ממשיכות לעיתים קרובות לשאת בחלק גדול מהארגון היומיומי: פגישות, קניות, לוגיסטיקה משפחתית וציפייה מתמדת.
לכך יכול להתווסף נטל רגשי עדין אך אמיתי מאוד: הקשבה, הרגעה, תמיכה, ניהול מתחים. עבור חלק, הישארות רווקה מאפשרת להם לתבוע מחדש זמן, מרחב נפשי ואנרגיה יקרה. זה לא עניין של דחיית קשר, אלא של דחיית חוסר איזון.
עצמאות כלכלית משנה את הכללים
במשך זמן רב, זוגיות ייצגה גם סוג של ביטחון כלכלי. כיום, לנשים רבות יש הכנסות, קריירות ופרויקטים עצמאיים. עצמאות זו משנה באופן עמוק את הנוף. זוגיות אינה עוד הכרח חומרי, אלא בחירה רגשית. שותפות הופכת לאופציה נוספת, לא לחובה חברתית.
כשאתה יכול לבנות חיים יציבים, נוחים ומעוררי השראה בכוחות עצמך, הקריטריונים לאהבה מתפתחים באופן טבעי: אתה כבר לא מחפש "מישהו בכל מחיר", אלא מערכת יחסים מעשירה באמת.
לפרישות הנבחרת יש עכשיו שם
מונחים חדשים צצים כדי לתאר מציאות זו: "דעליבט", קיצור של "מכוון" ו"פרישות", או אפילו "פרישות ריבונית". הרעיון פשוט: יש אנשים שאינם רווקים "מחוסר אפשרות טובה יותר", אלא משום שאורח חיים זה מתאים להם.
חוקרים כמו הפסיכולוגית בלה דה-פאולו הפכו גם הם לפופולריים את המושג "סינגליזם", המתייחס לדעות קדומות נגד אנשים רווקים: אנשים הנתפסים כלא שלמים, מחכים או בהכרח אומללים. עם זאת, יותר ויותר נשים טוענות את ההפך: הן מרגישות שלמות, מסופקות וחופשיות.
להיות רווק לא אומר להיות לבד
בחירה לא להיות במערכת יחסים אינה אומרת לבחור בבידוד. נשים רבות משקיעות עמוקות בחברויות שלהן, בקשרים משפחתיים, בתשוקות או בפרויקטים אישיים. להיות בזוגיות כבר אינו מרכז הכובד הרגשי היחיד. קיימות צורות אחרות של התקשרות, עשירות ומספקות באותה מידה. נקודת מבט רחבה יותר זו על מערכות יחסים מאפשרת בניית חיים מלאים, חמים ומחוברים, מבלי בהכרח להיות בזוגיות.
בסופו של דבר, זה לא עניין של ניגוד בין מערכות יחסים לבין רווקות. יש נשים שמשגשגות במערכות יחסים, אחרות לבד, ואחרות עדיין מחליפות בין מערכות יחסים בהתאם לשלב בחייהן. הנקודה המהותית טמונה במקום אחר: היכולת לבחור בחופשיות מה שמתאים להן, ללא לחץ או ציפיות. כי כיום, הצלחה בחיים כבר אינה רק "להיות במערכת יחסים". ועבור נשים רבות, רומנטיקה אמיתית לפעמים מתחילה בעצמן.
