כאשר הורים הולכים לעולמם, אחים בוכים יחד ומאבדים כל תחושת כיוון. אירוע טרגי ובלתי הפיך זה יכול לחזק או לנתק קשרים. לפעמים יחידת המשפחה הבסיסית מתחזקת, ולפעמים היא מתנפצת לאלף רסיסים. ללא עמודי התווך שלה, המשפחה נאבקת להשיב את שיווי המשקל שלה. עם זאת, היא יכולה להתמודד עם מציאות עצובה זו מבלי לקרוע את עצמה לגזרים, ויד ביד לרכך את המכה הרגשית.
בעיות משפחתיות לאחר מוות, חוויה נפוצה
זהו רגע שכל הילדים חוששים ממנו, ורבים עדיין נאחזים באמונה הילדותית בהורה נצחי. אבל גם אם אנו מקווים לחוות את האבל המר הזה מאוחר ככל האפשר, לפעמים טרגדיה מכה ללא אזהרה. כאשר הורים עוזבים את מסעם האחרון לשמיים, הם משאירים אחריהם משפחה המומה, אבודה ומבולבלת. יתומים המאבדים כל תחושת בגרות.
במקרים מסוימים, אירוע טרגי זה מקרב בין אחים, אך לעיתים הוא קורע ביניהם, ולא רק בגלל בעיות ירושה. בקושי נפרדנו מהנפטר לפני שעלינו למנות אפוטרופוס חדש ולא רשמי, לחלק מחדש תפקידים בתוך המשפחה ולמצוא את מקומנו בכאוס הפנימי הזה. האבל הקולקטיבי הופך אז למשבר. וזה לא קורה רק במשפחות לא יציבות כמו אלו ב"חסרי בושה".
"תפקוד משפחתי לקוי לאחר אבל הוא נפוץ ויכול להפוך את תהליך האבל לכואב עוד יותר, ולהוסיף לחץ נוסף למצב שכבר אינטנסיבי וטעון רגשית", מסבירה גבריאל אפלברי, מטפלת זוגית ומשפחתית מורשית מטעם Love to Know . והסטטיסטיקה מאשרת זאת. על פי מחקר אחד, מתעוררים קונפליקטים ב-20% מהמשפחות שחוות אבל. ללא דמות סמכותית, יש תחושה מוזרה של ריקנות, וכולם נאחזים בהרגלים הישנים שלהם כאשר ארגון מחדש הוא הכרחי באופן בלתי נמנע.
מקורן של הפרעות אלו, על פי מטפל
במשפחה, לכל אדם תפקיד לא מודע. יש את זה שמטפל בניירת, את זה שמספק תמיכה רגשית, את זה שמשפר את האווירה. כשההורים כבר לא שם, האחים שומרים על אותה דינמיקה, ויכולה להיות תחושה של חוסר שוויון בחלוקת האחריות.
לדוגמה, האח הצעיר עשוי להאציל את המשימות המנהליות הכבדות ביותר לבכור, שעדיין רגיל לפקח על ההורים ולהבטיח את שלומם. הילדים הצעירים מתחמקים מאחריות זו בטענה שזה לא מקומם, כאילו מעמדם במשפחה מעניק להם "מעבר חופשי". "ברגע שדפוסים אלה נקבעים, נדרשת עבודה אישית משמעותית, המתואמת עם זו של בני משפחה אחרים", מסביר המומחה. מטפלים מתייחסים אליהם כאל "נאמנויות בלתי נראות".
מעבר למציאות הזו, טינות ישנות יכולות לצוץ מחדש, במיוחד אם לא היה יחס שוויוני לילדים. במשפחה, לפעמים יש את המועדפים ואת הכבשה השחורה. לא צריך הרבה כדי ששיחה על חפץ פשוט או קופסת מזכרות תהפוך לחיסול חשבונות. זהו אפקט "סיר הלחץ" המפורסם: הלם רגשי והכל מתפוצץ. וזו לא רק זדון מיותר.
"קשיי תקשורת וחיבור קיימים יכולים להתעצם בתקופה זו, במיוחד כאשר בדרך כלל יש צורך בתיאום רב (סידורי הלוויה, צוואה, טיפול בסוף החיים וכו')", מזהיר המומחה.
הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם זה, בלי לכפות שום דבר
הורים מגלמים סמכות ואחדות. הם החוליה המקשרת בין בני המשפחה , מפרשים סכסוכים, יוצרי זיכרונות משותפים. כשהם כבר לא שם, אנחנו מרגישים כמו ילדים בני חמש. בדיוק ברגע הזה, אנחנו כמעט מאחלים שהיינו ילדים יחידים, בלי להבין ששיתוף האבל הזה עוזר לנו לעבור אותו. גם אם אנחנו מתקשים למצוא דרך חיובית לצאת מהחושך הבסיסי הזה, הוא קיים.
"כדי להתמודד עם תפקוד לקוי של המשפחה, אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לדאוג לעצמכם", מייעצת המטפלת. זו לא אנוכיות; זוהי החלטה חשובה לשמירה על הרמוניה משפחתית. אבל בצורה בריאה עוזר להימנע מסצנות כאוטיות ולשמור על יסודות המקלט הבטוח שהורים בנו בקפידה רבה. הנה מה שגבריאל אפלברי ממליצה:
- לאחר אובדן הורים, הישארו מאורגנים ושתפו מידע כדי למנוע מתחים בין אחים ואחיות.
- דנו יחד בהחלטות, רשמו אותן וודאו שכולם מודעים להן.
- במקרה של סכסוך קשה, פנו לעזרה מצד שלישי או לאיש מקצוע.
- תמיכה טיפולית יכולה לעזור להתמודד עם אבל והשפעתו על אחים.
- תנו עדיפות לתקשורת רגועה: הקשבה, כבוד ושאלות במידת הצורך.
- הציבו גבולות וקבלו את העובדה שכל אחד חווה אבל בדרכו שלו.
- אם הדיונים הופכים למתוחים מדי, קחו הפסקה ועברו אליהם מאוחר יותר.
- שמירה או שחזור של רגעים משותפים יכולים לעזור לשמר קשרים למרות הקושי.
הורים הם עמוד השדרה של המשפחה, עורק החיים של הבית. כשהם הולכים לעולמם, לוקח זמן עד שהאחים חוזרים לעצמם וליציבה.
